מנכ"ל תיאטרון הבימה, נעם סמל, שוחח היום (רביעי) עם אריה אלדד ובן כספית ב-103FM, וספד לאיש התרבות, מפיק התיאטרון ומנכ"ל הבימה לשעבר יעקב אגמון, שהלך היום לעולמו כשהוא בן 91. סמל סיפר על התחרות שהייתה בין שניהם, זכרונות מהפגישות ביניהם ועל האופי שהיה לאגמון.
אנו סופדים כמובן ליעקב אגמון שנפטר היום, אני מניח שאתה מכיר אותו בטח איזה 50 שנה.
"נכון בדיוק. משהו כזה. פגשתי אותו בשנות ה-70 המוקדמות כשהייתי עובד בכיר אצל אברהם דשא (פשנל) ואורי זוהר, והיינו מתחרים עם יענקלה אגמון. היה לו את תיאטרון בימות שהייתה חברת הפקות של תיאטרון, מוזיקה, מחול וכולי ולנו היה את התיאטרון העממי שעשה את הגשש החיוור ויוסי בנאי, אחר כך התפצלתי מפשנל והקמתי את החברה שלי, בידור לעם בע"מ ואז עברתי ראש מול ראש מול יעקב אגמון, הייתי עם חיים חפר והייתי מתחרה איתו על מכרזים של מקורות וסולל בונה. הימים ימי אחרי מלחמת יום הכיפורים, הארץ רועשת וגועשת, הרבה מאוד אירועים כלכליים, תרבותיים, זיקוקי דינור ויענקל'ה הוא באמת מתחרה מיומן מאוד, מתוחכם מאוד ולמדתי להעריך את יכולתו וכוחו, לפעמים ניצחתי ולפעמים הפסדתי".
מתחרה הגון?
"מתחרה הגון וגם מתוחכם מאוד וממזר. הערמומיות שלו גם התגלתה בניהולים שלו. קודם כל הוא התחיל את הקריירה כמנהל חגיגות העשור של מדינת ישראל. מי שהביא את זיקוקי הדינור לארץ היה אגמון. הביאו מצרפת זיקוקים, לא ידעו עליהם בארץ".
הדור שלי מכיר אותו מהתיאטרון ומשאלות אישיות, במשך עשרות שנים התוכנית הזו רצה.
"נכון, בדיוק כך. יענקל'ה בתחכומו הרב הבין את החיבור, היום אומרים הון שלטון, הוא חיבר משהו אחר לגמרי, תקשורת עם תרבות ואומנות. החיבור הזה עשה לו מהלכים בצמרת המדינה והכלכלה ואין ספק שהוא היה בית ספר לחיים שלו, כי לדעתי הוא עבר אוניברסיטה פתוחה, מכל מלמדיי השכלתי, הוא למד המון מהארכאולוגיים, ההיסטוריונים, הסופרים, המשוררים, הזמרים והבנאים וכל הבא ברוך הבא כי הוא לא ראיין רק תרבות ואומנות, אלא גם כלכלה ופוליטיקה והכל. הוא החכים מאוד מהדבר הזה. הוא למד בבית ספר שנקרא אוניברסיטת שאלות אישיות לוכסן גלי צה"ל".
"היה איזה כבוד בינינו, אני חושב שהלך לעולמו אחד מעמודי התווך של התרבות הישראלית החדשה שנולדה בארץ, הוא הראשון שהעלה על הבמה מחזה של הסופר א.ב. יהושע, לילה במאי, לקח סופר והפך את הסיפור יחד עם במאי למחזה, הוא נתן צ'אנס לצעירים, עשה ערב שירי נעמי שמר, זו מיתולוגיה שלא נגמרת אבל אין ספק שגולת הכותרת שלו לדעתי היא הקמת בית ליסין שהוא קיבל אותו כמועדון לקולנוע ולתרבות והפך אותו לתיאטרון. גם בימות שאמנם לא החזיק מעמד כלכלית, אבל אומנותית תרם רבות לתרבות הישראלית. עשר השנים שלו בהבימה, שהוא קיבל תיאטרון חבוט וחבול, וזה נורא מעניין שאני מקבל את התיאטרון הלאומי, אמרתי בנעליו גם כן חבול וצריך לשקם אותו מא' ועד ת'. גם בקאמרי כשהוא עזב אחרי שנתיים וחצי היה משבר גדול".
איזה איש הוא היה?
"הוא היה איש מאוד רב צדדי. מצד אחד הוא היה חכם ומצחיק, היה כיף מאוד לשתות איתו ויסקי, הוא שתה הרבה מאוד במהלך חלקים מסוימים של חייו, מצד שני הוא היה אויב מר, מצד שלישי הוא היה חד כתער, אתה באת לפגישה איתו, אתה לובש סרבל טיסה ועולה לטיסה, אתה צריך להגיב מהר, לתת תשובות נחרצות, לצחוק או להתעמת איתו, אתה לא יכול להיות טמבל כי הוא מיד בז לך וגם מקרין עליך את הבוז. הוא לא אהב אנשים לא תרבותיים, לא משכילים ולא חכמים, הוא אהב אנשים מצליחים, חכמים וכולי ואהב מאוד אומנים ובעיקר את גילה אלמגור".