דיקלה גל-עד לא תשכח לעד את אותו יום מר ונמהר של הקיץ של הפינוי מגוש-קטיף לפני 16 שנה. כיוצרת ברוכת כשרונות, היא יצרה מהכאב שאיננו מרפה את "צומחת מן החולות", מופע-יחיד מפעים ומרגש עד דמעות, שבו היא משתפת את הקהל בסיפור-חייה המטלטל. מדהים איך המופע נטול התלהמות ואם עולה ממנו כעס, זהו כעס נצור, בפרט על "הרשע", כפי שהיא מכנה את מחולל הגירוש, ראש הממשלה אריאל שרון.
"אני בעיקר עצובה מפני שלא נראה שכעס יעזור לי", אומרת גל-עד - עיתונאית, בעבר במקור ראשון, כיום באתרוג, ביטאון הסתדרות המורים הדתיים - שכתבה את החומר וביימה את עצמה משחקת ושרה.
היא נולדה ברמת-גן ושמה ניתן לה על שם היישוב בחבל ימית, שהועבר למצרים במסגרת השלום איתה. בגיל ארבע עברה עם משפחתה למושב גני-טל בחולות שבגוש, לא הרחק מהים. כילדה אהבה לשיר ולרקוד ושילמה על כך מחיר. זאת, כשסולקה מהאולפנה שבה למדה לאחר שבערב זמר שנורית הירש ערכה בגוש היא עלתה ספונטנית לבמה ושרה קבל עם ועדה את שירה, "חלקת אלוהים" (אלוקים). "בזאת חצית קווים אדומים", הוסבר לה.
לאחר שירות לאומי, למדה במגמת תיאטרון במכללת "אמונה" ועסקה בביקורת תיאטרון. שגרת חייה זועזעה כששמעה על תוכנית ההתנתקות של שרון. "הרגשתי כמי שחטפה נבוט לבטן והשמים נפלו עלי", נזכרת גל-עד שבפעולות הסברה הייתה מעורבת במאמץ השווא להעביר את רוע הגזרה. אבל החיילים באו בהמוניהם ופינו את המתיישבים בפקודה, כשהחיזיון המסעיר, שצולפ בשעתו, נכלל במופע של גל-עד, בת הגוש וצובט את הלב למראה הפרידה הכפויה מגן העדן הפרטי והאבוד שלה, עם תקווה לשוב אליו אי פעם. לפחות לביקור...
גל-עד מספרת על כך בקול חנוק ודמעה זולגת מעיניה כשהיא מזכירה את חברתה, הצלמת המופלאה מירי צחי, שותפתה (גם שותפתי הבלתי נשכחת) במשימות עיתונאיות רבות, שהלכה השנה לעולמה בטרם עת. "שתינו כאבנו יחד את כאב הארץ שנקרעה מאיתנו", היא אומרת. החיוך שב לפניה הנאות, בהזכירה את נישואיה לבעלה, משה. הם הקימו את ביתם במיקום החדש של מושב גני-טל, ליד גדרה. מבחינתה פעם גני-טל, תמיד גני-טל...
"יש אומרים לנו - 'יופי, יש לכם בית, הסתדרתם ואפילו התקרבתם למרכז הארץ", היא מעירה. "איזה 'הסתדרתם', כשלקחו מאיתנו את הבית האמיתי, מה גם שאין כמו החולות שהיו לנו בגוש-קטיף".
גל-עד, אם לארבעה, התעשתה ונרשמה ללימודים ב"מזמור", בית-ספר דתי למוזיקה, לא הרחק מביתה, שם התברכה במנטורית דוגמת הזמרת דין-דין אביב, ש"קילפה את כל השכבות שהצטברו מעל מיתרי הקול שלי" ובהשראתה חזרה לשיר, או כדבריה "חזרתי לחיים".
האם את מצפה שהמופע שלך ישפיע במשהו?
"אין לי ציפיות כאלה. המופע הוא בכלל לא פוליטי, אלא רק מביא את הסיפור האישי שלי. זה כל מה שאני רוצה".
את חוששת שיהיה עוד גוש-קטיף?
"אני לא נביאה. אין לי מושג. אני מתפללת והקדוש ברוך עושה מה שהוא רוצה".
דיקלה גל-עד מופיעה הערב בשדמות-מחולה, מחר - בשדרות, בשלישי בשבוע הבא - בנתניה ולמחרת - בקרית-אתא