"תוך כדי התהוות היצירה בתקופת הקורונה, עם הרבה התחלות והפסקות של צעד קדימה וצעד אחורה, התחדד לי עד כמה אין לנו שליטה בחיינו בעולם וזה הפך לנושא המרכזי ביצירה עם שאלות כמו מי מפעיל אותנו ואיך אנחנו מופעלים", אומרת הבמאית והכוריאוגרפית גליה פרדקין, שיצירתה אפופת המסתורין "202021", עולה בבכורה מחר, האחד בספטמבר, בהפקה עצמאית, בתיאטרון תמונע, לאחר שהחלה את דרכה בסמינר הקיבוצים, שם נמנית פרדקין עם סגל ההוראה.
"קיבלתי השראה ליצירה מהופעה בארץ של של האמן הבלגי הנס אופ דה ביק שהזדהיתי איתה, כשלא פעם גם אני מרגישה מובלת, בלי אפשרות להחליט", היא מספרת. "זה מה שקורה בקורונה, כשכולנו מובלים בצורה זו או אחרת".
היא, נטולת כל קשר למוטל פרדקין, מהגיבורים העסיסיים של "ערב במסחה", שירו האלמותי של חיים חפר, בת מושב תל-עדשים שבעמק יזרעאל. השכן המפורסם שלה היה רפאל איתן, הרמטכ"ל ה-11. "כבת בית אצל רפול הכרתי אותו כאיש חם מאוד, פשוט וישיר,עם חוש הומור נורא מצחיק", היא נזכרת. לדבריה, אז עדיין לא הסתמנה אצלה היוצרת, הרוכבת על כנפי הדמיון, אלא "הייתי ילדה מושבניקית של עמק ואדמה, שמאוד אהבה לתת יד במשק ולרקוד ריקודי-עם".
לאחר תיכון אזורי בעפולה, שירות צבאי בשריון וחיפושים עצמיים, הגיעה ללימודים במגמת המחול בסמינר הקיבוצים, "שם הבנתי שזה לא מה שאני רוצה, אלא שילוב של תיאטרון ומחול, כשבהמשך לכך פניתי ללמוד בבוסטון טיפול באמנויות".
פרדקין מלמדת מזה 25 שנה בסמינר הקיבוצים, עוד בטרם איציק ויינגרטן, בעלה, קיבל לידיו את ניהול מגמת התיאטרון שם ואותו הכירה בנסיבות לא מקצועיות. מאז, פרדקין היא מהמורים המזוהים ביותר עם המוסד. במקביל היא פעילה בהדרכת תנועה בתיאטרון, בעיקר בהצגותיו של ויינגרטן, דוגמת "גן ריקי" ו"לרקוד עם אבא".
"מאחר שאנחנו יודעים לתת מקום זה לזה וההגדרות שלנו מאוד מדויקות, כל אחד מתחומו, זה עובד נפלא".
"בלי סוף. אנחנו יושבים בבית ומפתחים את הרעיונות שלנו, מה שנוזל לחיי היום-יום שלנו".
"מגוון, אבל קורה לפעמים שאני מציעה לאיציק לא לדבר על תיאטרון. אל נשכח שהוא גם הבוס שלי בסמינר הקיבוצים, בוס נהדר".
מעבר להיותה יוצרת, שגם הציגה בחו"ל ומורה, ישנו הבית. פרדקין ואיציק שלה הורים למיכאל, לאורי ולנועה ומתגוררים בהדר יוסף, בצפון תל-אביב, שם באה לביטוי המושבניקית של פעם. "אני אוהבת לעבוד בגינה", היא מעידה על עצמה. "מרוב שטיפלתי בה בתקופת הקורונה, כמעט לא נשאר מה לעשות שם. כל הזמן אני חייבת ליצור משהו".
"לא להפסיק ליצור".
התרעות פיקוד העורף