דיבור כל כך נרחב על העיר רמת גן לא זכור לי מאז שטיבור הקרנף ברח מהספארי, אך כרמל שאמה הכהן כבר מורגל ביצירת סנסציה וכותרות. הסיקור הנרחב שקיבל מוזיאון רמת גן המחודש בשבוע האחרון בעקבות היצירה הפרובוקטיבית של דוד ריב "ירושלים של זהב, ירושלים של חרא" גרם לי לחשוב - יכול להיות שכל זה מכוון? אולי כרמל שאמה הכהן הוא גאון שיווק מטורלל המשתעשע בנו כבובות על חוטים? ואולי הוא הגדיל להבין שכשיאוי קאסומה מוצגת במוזיאון ת"א ואנשים מצטלמים עם זרועות תמנון ענקיות בוורוד ניאון, את מי בכלל מעניין מוזיאון רמת גן הקטן והאיזוטרי?
אז כרמל גרם לנו לדבר על המוזיאון. ניתן לו את זה. לפני כמה ימים התפרסם בעמוד שלו סקר: סמיילי צוחק - להשאיר את היצירה, לב - להסיר אותה. נראה שבזמן שאנחנו עסוקים בוויכוחים על חופש הביטוי, צנזורה ומה היא אומנות, כרמל הספיק להתמחות באומנות אחרת לגמרי - "אומנות הלייקים". זוהי אומנות שלא מלמדים בשום מוסד אקדמי ורק יחידי סגולה הצליחו לפענחה בצורה סיזיפית, יומיומית של הקלדה ממושכת ומעייפת על המקלדת. אומנות הלייקים כה נעלה שהיא אף חזקה מצו בית משפט, היא מנצחת הכל!
חשוב להדגיש שראש העיר הודיע כי יוריד את היצירה, וזאת בניגוד לחוק המוזיאונים משנת 1983, ובניגוד לצו בית המשפט שניתן השבוע לאחר מכן. לאות מחאה והזדהות עם הורדת היצירה של דוד ריב יתר האומנים המציגים בגלריה כיסו את עבודותיהם בבד שחור. האם זה הגיוני שראש עיר יחליט על דעת עצמו מה יהיה תלוי במוזיאון (אפילו אם יש לו 670 לייקים על פוסט)?
המוזיאון שופץ בכספים פרטיים ולא בכספי עירייה, מה שהופך את המהלך לדורסני ותמוהה אף יותר. הרי מה היא בעצם אומנות אם לא להתריס, למתוח ביקורת, להעיר, לעצבן, לעורר שיח ולרגש? האם כל מה שגורם לנו לאי נוחות צריך להיות מוסר מהמרחב הציבורי? כי אם כן, אולי גם ניתן לדרוש להסיר את ראש העיר?
באנגליה הם גאים בבנקסי שלהם. אולי הגיע הזמן שגם אנחנו נתחיל להיות גאים באומנים שלנו.