איש לא יחלוק על כך, שמקרה שבו במאי צעיר מביים הצגה 40 שנה לאחר שאביו כיכב בה ועוד טוען, שאלמלא ההצגה ההיא קרוב לוודאי שלא היה בא לעולם, הוא נדיר ביותר, אם בכלל. אבל זהו סיפורו של הבמאי בן סיידוף, האמור להגיע בשישי הקרוב עם שחקניו לאולם הבימה 4 כדי להציג בבימויו את הצגתם, "ריקודו של ג'ינג'יס כהן", מאת מיכאל כהנא, עפ"י של רומן גארי; אותה הצגה, שבראשית שנות ה-80 כיכב בה אביו, איציק סיידוף (מי שמצייץ "גרגמל!", נקרא בזאת לסדר!), עם רמי ברוך, בפסטיבל עכו ובבית ליסין.
"יש כאן פן אישי", מציין סיידוף ג'וניור. "לא רק שאבא שלי שיחק בהצגה הזאת, אלא שבגללה ...באתי לעולם. איך? - אמא שלי, הייתה תלמידת בית-ספר דתי לבנות, בירושלים. לצורך עבודה בספרות, היא הלכה לראות איזושהי הצגה, שהטביעה בה חותם עמוק. כעבור זמן, כשהיא שירתה בצבא כמ"פ בכלא 4, יום אחד הגיע לשם מילואימניק כדי לביים הצגה של האסירים. כשהתנדבה להיות עוזרת הבמאי שלו, היא ראתה שהוא איציק סיידוף, כוכב ההצגה ההיא ומשם התגלגלו הדברים עד הלום".
סיידוף הבן, 28, שנולד כמה שנים אחרי, גדל על מורשת ההצגה, שסיפורה נעוץ בקצין אס.אס אכזר, שמהרגע שירה למוות בקומיקאי יהודי, עברה אליו כנקמה נשמתו של זה וערערה אותו לחלוטין. "בבימוי ההצגה - תחילה בסמינר הקיבוצים, שם אני מסיים לימודים לתואר - יש איזו סגירת מעגל," הוא מציין, "גם כמחווה להוריי, שאותם אני מוקיר יותר מכל".
אביך מעורב בהרפתקה שלך?
"כבעל הזכויות על ההצגה מאז שהמחזאי עבר ל...גרמניה, הוא כמובן אפשר לי להעלות אותה בדרך שלי. גם אם ייעץ פה ושם, היה לו חשוב שאעבור את המסע הזה בעצמי". "בעצמי" והשחקנים, כולל ליר עיסא, בנו של השחקן המוערך נורמן עיסא, שכמו סיידוף הוא תלמיד סמינר הקיבוצים.
ומה חלקה של אמך, המוזכרת כמעורבת בהפקה?
"בהצגות פרינג' אנחנו נעזרים בכל מי שיכול לעזור לנו. לשמחתי, היא התנדבה. ככה זה בהפקות כאלה, כשאני ישן עם תפאורת ההצגה אצלי בבית".
אצל הוריך, ברמת-גן!
"אתה דייקת..."
כאן המקום להזכיר, שמאז שעמדת על דעתך, היית מחובר למיתוס של גרגמל הרע, הדרדס שבדיבוב שלו לסדרת "הדרדסים" זכה אביך לתהילתו.
"כמובן, אם כי מאז שאני זוכר את עצמי גם הסתובבתי איתו בתיאטראות, כך שחוויתי מינקות את חוויית התיאטרון, מה שעודד אותי משלב די מוקדם לרצות להיות שחקן. גם אם נהייתי במאי, עדיין לא אמרתי את המילה האחרונה לגבי המשחק".
לפני לימודיו הנוכחיים בסמינר הוא למד במגמות תיאטרון ביסודי ובתיכון ואת שירותו הצבאי הוא העביר כלוחם ביו"ש, כולל במבצע צוק איתן, כשהשתחרר, טייל חצי שנה במזרח. כשחזר, בין השאר מלצר ו"בעיקר חיפשתי את עצמי".
כלומר...
"היו רגעים שבהם שאלתי את עצמי אם אני בדרך הנכונה. מעולם לא ראיתי את העיסוק בתיאטרון כדבר מובן מאליו עד שבשלב מסוים הבנתי שאני לא יכול בלי התיאטרון. עם היצירה שבו זה בית המקדש שלי. זה מבחינתי מקום נחמה מרומם נפש".
כשלפני כן התלבטת, זה היה מחשש להתחרות עם אביך?
"אני לא יודע אם להתחרות, כי אנחנו שני אנשים שונים ועם כל ההשוואות הבלתי נמנעות כבודו של אבא שלי במקומו מונח".
יש משהו שלא יודעים עליך?
"אכן, לצד הבימוי, הלימודים וההוראה, בלילות אני מפעיל... חדר-בריחה. הבנ'דם צריך להתפרנס איכשהו".