איש לא יחלוק על כך, שמקרה שבו במאי צעיר מביים הצגה 40 שנה לאחר שאביו כיכב בה ועוד טוען, שאלמלא ההצגה ההיא קרוב לוודאי שלא היה בא לעולם, הוא נדיר ביותר, אם בכלל. אבל זהו סיפורו של הבמאי בן סיידוף, האמור להגיע בשישי הקרוב עם שחקניו לאולם הבימה 4 כדי להציג בבימויו את הצגתם, "ריקודו של ג'ינג'יס כהן", מאת מיכאל כהנא, עפ"י של רומן גארי; אותה הצגה, שבראשית שנות ה-80 כיכב בה אביו, איציק סיידוף (מי שמצייץ "גרגמל!", נקרא בזאת לסדר!), עם רמי ברוך, בפסטיבל עכו ובבית ליסין.
"יש כאן פן אישי", מציין סיידוף ג'וניור. "לא רק שאבא שלי שיחק בהצגה הזאת, אלא שבגללה ...באתי לעולם. איך? - אמא שלי, הייתה תלמידת בית-ספר דתי לבנות, בירושלים. לצורך עבודה בספרות, היא הלכה לראות איזושהי הצגה, שהטביעה בה חותם עמוק. כעבור זמן, כשהיא שירתה בצבא כמ"פ בכלא 4, יום אחד הגיע לשם מילואימניק כדי לביים הצגה של האסירים. כשהתנדבה להיות עוזרת הבמאי שלו, היא ראתה שהוא איציק סיידוף, כוכב ההצגה ההיא ומשם התגלגלו הדברים עד הלום".
סיידוף הבן, 28, שנולד כמה שנים אחרי, גדל על מורשת ההצגה, שסיפורה נעוץ בקצין אס.אס אכזר, שמהרגע שירה למוות בקומיקאי יהודי, עברה אליו כנקמה נשמתו של זה וערערה אותו לחלוטין. "בבימוי ההצגה - תחילה בסמינר הקיבוצים, שם אני מסיים לימודים לתואר - יש איזו סגירת מעגל," הוא מציין, "גם כמחווה להוריי, שאותם אני מוקיר יותר מכל".
לפני לימודיו הנוכחיים בסמינר הוא למד במגמות תיאטרון ביסודי ובתיכון ואת שירותו הצבאי הוא העביר כלוחם ביו"ש, כולל במבצע צוק איתן, כשהשתחרר, טייל חצי שנה במזרח. כשחזר, בין השאר מלצר ו"בעיקר חיפשתי את עצמי".
התרעות פיקוד העורף