רק לקראת יום הולדתו ה־70 שחל לאחרונה, החליט ראובן גרסטל, בעצת רעייתו וילדיו, לאגד את צילומיו הרבים לאורך השנים לכדי תערוכה. "הייתי קצת סקפטי לגבי העניין הזה, מעולם לא חשבתי שאני ראוי להתייחסות כצלם ולחילופין שהצילומים שלי אכן ראויים לתערוכה, לא יודע אם היה לי חלום כזה", הוא אומר.
ובכל זאת, גרסטל, המכהן כמנכ"ל "אוצר התיישבות היהודים", משיק בימים אלה את תערוכת הצילומים "העין הישראלית שלי", שתוצג בחודש הקרוב בבית קינן בהרצליה. "הצילומים משקפים את האהבה הגדולה שלי לאדמה, לטבע, לישראליות", הוא מספר.
"אחד הדברים שתמיד הניעו אותי הוא אהבת הארץ, אהבת הטבע וגם אהבת הצילום", הוא מספר, "אבי הגיע ארצה כדוקטור למשפטים, אבל הוא לא עבד ולו יום אחד במקצוע הזה. הוא הגיע לקיבוץ כחלוץ והעדיף לעבוד כלולן. אחד הדברים שאבי אהב יותר מכל היה ארכיאולוגיה והיסטוריה, והוא זה שהטמיע בנו את האהבה לארץ ולטיולים. בטיולים התחלתי לצלם".
אם שמו נשמע לכם מוכר, הרי זה משום שהוא בן זוגה של השופטת בדימוס הילה גרסטל, לשעבר נשיאת בית המשפט המחוזי במחוז המרכז, שכיהנה כנציבת הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות בשנים 2014־2016. במסגרת תפקידה טיפלה בין היתר בפרשת רות דוד ורונאל פישר והתעמתה בעימות מתוקשר עם פרקליט המדינה דאז שי ניצן. בעקבות כך, הגישה את התפטרותה משירות ציבורי, וכיום היא משמשת מגשרת ובוררת.
בערב פתיחת התערוכה התייחס גרסטל בהומור לעובדה שאשתו היא המוכרת מבין השניים. "כולם מכירים את אשתי, ובאו לראות את התערוכה שלי", אמר. על התרגשותו באותו ערב אמר: "אני לא רגיל לזה. ולראיה, זוגתי הייתה צריכה לסדר לי כל הזמן את המיקרופון. התרגשתי מאוד, קודם כי זו חשיפה שמעולם לא הייתי בה, ופתאום משהו שאני יוצר לאורך עשרות שנים מקבל חשיפה ובמה בפני מאות אנשים, ביניהם חברים קרובים. זה היה אירוע מאוד מרגש ומשמעותי עבורי. לא ציפיתי שזה יקרה".
על הכינוי "קיבוצניק קשוח", שבו כינתה אותו רעייתו בדברים שנשאה בערב הפתיחה, הוא מספר שכשהשניים הכירו וביקשו למסד את היחסים, היא אמרה לו: זה או אני או הקיבוץ. "וכמובן שהבחירה שלי הייתה בה, לא היה פה ספק", הוא אומר. "אז עזבתי את הקיבוץ ועברנו לגור בעיר, נדדנו לאורך השנים בין הרצליה לרעננה".
את "אוצר התיישבות היהודים" הוא מנהל החל משנת 2010. "זו חברה שהוקמה בשנת 1899 על ידי הרצל, שהבין שלפעילות ציונית צריך כסף", הוא אומר. "החברה הקימה בזמנו בנק בשם אנגלו פלשתינה. כיום מדובר בחברה פרטית לכל דבר, ואנחנו משקיעים בפרויקטים שונים - מנדל"ן ועד פרויקטים סולריים ואנרגיה ירוקה". הראשונה לזהות את כישרון הצילום שלו הייתה, לדבריו, רעייתו: "היא הקדישה לי את קירות משרדה, שם בעצם זכיתי לחשיפה הפומבית הראשונה".
לפני עשור, ביום הולדתו ה־60, משפחתו רשמה אותו לקורס הצילום הראשון הרשמי שלו, שהוביל לקורסים נוספים ולהתמקצעות משמעותית בתחום. "ניצלתי את ההזדמנות הזאת עד תום", הוא מספר. "למרות שצילמתי עד אז במשך עשרות שנים, הבנתי שאם אני רוצה להתמקצע ולהשתפר אני צריך להתחיל מאפס. החלטתי שאני עושה סדר בדברים. למדתי בצורה תיאורטית חלק מהדברים שלמדתי בחיים בצורה מעשית".
בהמשך הוא יצא למסעות צילום מודרכים בארץ וברחבי הגלובוס, ועד היום הוא לוקח חלק בקבוצות צילום מקצועיות שמסיירות בארץ ומצלמות: "פגשתי אנשים נפלאים כמו טל ישראל, עידו פלאח ואילן שחם, שיש לי הרבה כבוד אליהם, והם גם מביאים אותי למקומות מיוחדים ועוזרים לי לשפר את טכניקות הצילום".
התרעות פיקוד העורף