יוני גנוט, מי שהיה סולן להקת "בין השמשות", ממבשרות הרוק במגזר הדתי, מרים עוגן לקראת אלבום סולו שלישי ובין סינגל לסינגל הוא יוצא למען מימונו במבצע של גיוס המונים ומציג מפיק מוזיקלי חדש מבחינתו, ינקלה סגל, מהקולות הבולטים במוזיקת האתנו-רוק בארץ.
כשמוציאים אלבום מעבר לאסופת שירים, לפחות למען ההתחדשות וחדוות היצירה, רצוי להפקיד את הגה הספינה בידי רב-חובל חדש, גנוט נותן להבין ואומר: "אני מודה לאל, שהפגיש אותי עם ינקלה, מי שבא מכיוון של מוזיקת עולם ואיתה הוא מביא צבעים מעניינים לפולק-רוק שלי".
גנוט, כמי שהשתלב בסצנת האינדי, מקבל את ההחלטות באופן עצמאי, הכי אינדי שאפשר. "בעבר ניסיתי לשתף פעולה עם מפיקים, שיריצו לי את הקריירה - וזה לא צלח לטווח רחוק", הוא סח. "הדבר קרה במידה רבה בגללי, כמי שלצד המוזיקה עסוק במקביל בחינוך, כרב בית הספר 'תחכמוני', בבת-ים וכמי שקשור לישיבה לאמנויות ברוטשילד למן יום היווסדה".
כבוד הרב?
"למעשה, לא הוסמכתי לרבנות, אבל זה התואר שנלווה אלי בבית-הספר".
תלמידיך יודעים מה עושה המורה שלהם מחוץ לכתליו?
"הם יודעים, שבמקביל לחינוך אני עוסק גם במוזיקה, שבה אני משתמש גם בהוראה. לא פעם אני נכנס לכיתות עם גיטרה. הם מכירים את השירים שלי, לפחות את הלהיטים שבהם".
גנוט, 49, גדל בבני-ברק כבנם של מורה ושל איש-עסקים ומשם עבר עם משפחתו לכוכב-יאיר, לא הרחק מהישיבה התיכונית בכפר הרא"ה, שבה למד.
האם אז כבר ידעו שיוני יהיה זמר?
"לא, גם אני לא ידעתי. התחלתי לכתוב את השירים הראשונים שלי מאוחר יותר, בזמן הלימודים בישיבת ההסדר בהר-עציון, מה שכעבור זמן שרתי אותם בלהקת 'בין השמשות'. לאחר תואר ראשון בחינוך ותואר ראשון במחשבת ישראל למדתי שנתיים ברימון, מה שנתן לי יסודות מוזיקליים, כי מלימודי הפסנתר בילדותי לא נשאר הרבה".
בזמנך היו שם עוד תלמידים דתיים?
"לא, לא היו, מה שגרם לי שם בהתחלה תחושה של זרות ושל ניכור. איכשהו השתלבתי".
במאזנו שני אלבומים עם "בין השמשות" ואלבום אחד עם להקת "נושאי הכלים", שבעקבותיו הוציא עצמאית אלבומים ב-2012 וב-2017. מן הסתם הוא כבר לא יחזור למסגרת של להקה. "אומרים שזה עניין של גיל", הוא מעיר. "אמנם אני מעדיף לרוץ לבד, אבל צריך לידי מפיק מוזיקלי, כפי שהיה לידי אסי איילון באלבום הראשון שלי, 'אות לאות' וכפי שהיה שמוליק דניאל באלבום השני, 'דבר אלי באדמית' וכעת - ינקלה סגל".
זה מחוסר ביטחון?
"לא, אני צריך את החברותא הזאת, כפי שאומרים אצלנו ולהרגיש בהפריה הדדית".
גנוט נשוי לאורית. "כשני בני-ברקים במקור גדלנו באותה ערוגה, במשפחות דתיות-לאומיות, אבל לקח זמן עד שנפגשנו", הוא מעיר. הם חיים במושב תרום, בפרוזדור. "אשת-אדמה", הוא מעיד על רעייתו, העוסקת בחקלאות אורגנית. יש להם ארבעה בנים וגם תרנגולות ודבורים במשק, לצד ירקות ופירות.
אתה נותן יד במשק?
"אני הסייען".
במה זה מתבטא?
"למשל, מדי שישי אני אחראי על הכנת הקומפוסט מהזבל שהצטבר במשך השבוע, לצד פעולות אחרות שאינן מצריכות ידע חקלאי".
כמי שיוצר מוזיקה, איך זה בשבילך לפעול במקום כזה?
"יש אצלנו שקט, שמבחינת יצירה מהווה ברכה".
היית רוצה להיות אהוב ומקובל גם על קהל חילוני כמו חנן בן-ארי?
"כשהייתי יותר צעיר, בגיל שלו ושל ישי ריבו, לא הייתי אומר שזה בער בעצמותיי, אם כי בלהקת 'בין השמשות' הייתה גם איזו התכוונות לקהל לא דתי ולצאת החוצה עם הדברים. השלמתי עם זה שאני יוצר מה שאני יוצר איך שאני יוצר מתך עולמי הרוחני ובלי הגדרות".
כשאתה אומר "עולמי הרוחני", כוונתך מן הסתם לשיר שהוצאת השבוע, "הראיני את מראייך"?
"זה שיר-אהבה ל...אשתי, המתכתב עם שיר השירים".
לבסוף, לא אפרד ממך מבלי שחובב דואטים שכמותך יספר כיצד הצלחת לרתום למרכבתך גם "שייגץ" כמו אריק סיני, הנחשב כאפיקורוס מובהק?
"יש עוד כאלה כמו אריק, שמבחוץ עונים להגדרה של 'שייגץ', כדבריך, מה שמכסה על דבש טהור שנמצא בתוכם".
בהקלטה שלכם הוא נראה בהתחלה נבוך ומסויג, אבל עד מהרה ניתן היה להבחין שהוא נכנס לעניין עם כל הנשמה.
"אכן, בהתחלה היה לו די קשה עם רוח השיר שהקלטנו, אבל תוך כדי שירה הוא השתחרר מכך עד שאמר שנראה לו, שההורים שלו, שם למעלה, התמוגגו מאיך ששרנו יחד".