בהצגה החדשה "אידה", שעלתה בסוף השבוע בהבימה, מגלם (לסירוגין עם גל גולדשטיין) גיא דמידוב את משה, מנהל משרד ממשלתי צבר, שגיבורת העלילה, אסירת ציון האגדית אידה נודל, מגיעה אליו כדי לקבל תמיכה לעמותה שהקימה. כמו כן הוא מתחלק עם אדי אלתרמן בתפקיד פעיל עלייה מרוסיה.
תיאטרון "הבימה" פרסם את הצגות 2023: במוקד - הצדעה לליא קניג
דמידוב, בנם של השחקנים ישראל וסבטלנה דמידוב, "המלכה האם", כדבריו, בחר שלא לפתוח את הקריירה בתיאטרון גשר, שהוריו היו ממקימיו, אלא הוא מעדיף מסלול משלו, כחלק מהאימפריה הדמידובית המתהווה וכוללת את אחיו הבכור, דניאל (34), המשחק במדיטק ואת אחיו הצעיר, עמנואל (26), המשחק ב"תיאטרון העברי".
ב"אידה" זוכה דמידוב לעבוד עם צדי צרפתי, האיש והאגדה, במאי ההצגה, שאותה רקם וטווה שי להב. "זה מטורף לראות את צדי בזמן העבודה", מציין דמידוב. "מהאודישן היה לי כזה כיף איתו, שלא רציתי שזה ייגמר וכך זה נמשך בחזרות. בשבילי זה גם כבוד לשחק מול שחקנית גדולה כמו גילה אלמגור, שבתפקיד אידה נודל. כשהיא באה בהצגה אלי בתפקיד מנהל המשרד הממשלתי, עוברת מי מחשבה של מי אני מולה".
משחר ימיו התוודע "הבן הסנדביץ'" של הדמידובים למציאות המורכבת, הכרוכה בעיסוקם. "אם מצד אחד ראיתי את הורי מגשימים את ייעודם כשחקנים, בזמן שעבדו נורא קשה, מצד שני בבית לא היה ממש כסף", הוא מספר. "אולי בגלל זה הם לא דחפו אותנו להיות שחקנים, אבל לא הצליח להם".
איפה המרד?
"המרד שלנו הוא בעיקר באיך להגיע אל היעד. אני רוצה להשיג את המטרות שלי נטו בכוחות עצמי. לו יכולתי להעלים את שם המשפחה, הייתי עושה את זה".
אחיך, דניאל, החזיר את שם המשפחה היהודי שלכם, הלפרין.
"בכוונתי ללכת למשרד הפנים ולשנות לגבריאל דמידוב-הלפרין. דמידוב זה חלק מהגלגולים של המשפחה בתקופה הקומוניסטית ואני אמשיך לשמור את השם הזה שאבא כל כך התפרסם איתו, בידיעה שוויתור מוחלט על השם הזה הוא בבחינת מרדנות בלבד. אין לי שום כוונה לנתק את עצמי מהעץ".
גבריאל?
"נולדתי גיא, אבל בהיותי בכיתה ב' חליתי מאוד. אז לאבא שלי נפל האסימון, כשהבין שלעומת שני בניו האחרים, הנקראים דניאל ועמנואל, חסר לי ה'אל' בשם, מה שהיה תוספת לבלגן שבהיותי הבן הסנדביץ'".
לדבריו, ידע בילדותו שבבוא היום ילך בעקבות הוריו לתיאטרון, אבל כשהתגייס, העדיף שירות קרבי בנח"ל, "שם איזנו אותי לאחר שהגעתי עם דעות מאוד ימניות". כשהשתחרר, טס לגרמניה, שם עסק במכירת ציורי-שמן בעגלות. "אמרתי לעצמי, שאם להוציא כסף עם משהו שהוא למעשה בלוף גדול, אז מהגרמנים", נזכר דמידוב, שבהמשך נסע עם חברים להודו ולנפאל. "אולי זה יישמע קיטשי, אבל נסעתי להודו לגלות את עצמי. מה שיצא מזה, שהחלטתי לממש את יכולותיי בכיוון של משחק".
"אכן, בעקבות דניאל הלכתי ללמוד בסטודיו יורם לוינשטיין", הוא מספר. "בסטודיו היה קשה, אבל מדהים, בעיקר שהתחברתי שם לרפי ניב, במאי שאני מאמין בו והשתתפתי בכמה הצגות שהוא ביים".
דמידוב, המתנשא לגובה של 1.92 מ', אך לא ניצל אותו לפיתוח קריירה מקבילה בכדורסל, הגיח לתפקידי רוסים בסדרות "מלכות" ו"כפולים". "אי אפשר להסתיר את הרוסי שבי", מעיר השחקן הצעיר, שבחלק מצילומיו נראה דומה לאביו כמו שתי טיפות מים. "אבל בסיכומו של דבר אני מרגיש ישראלי בצורה הכי מוגזמת שיכולה להיות. אני חי ונושם את הארץ הזאת, שבוערת בי אפילו יותר מהמשחק. אני מקווה שאצליח לשבור את הסטיגמה".
לאחר שדניאל הופיע בגשר בהצגה עם אביך, האם יש מצב שנראה את כל הדמידובים יחד בהצגה אחת?
"אכן, היו דיבורים לגבי זה. חומר לא חסר. נראה לי שאם נכתוב את החיים שלנו, זה יהיה דרמטי ומצחיק בו זמנית".
והחלום?
"לפתח במקביל קריירה גם בארצות הברית".