"אנאפאזה", יצירתו האייקונית של אוהד נהרין ללהקת מחול בת-שבע, עלתה לראשונה בדצמבר 1993, ובימים אלו, בהם מציינים כ-30 שנה להיווסדה של הלהקה, היצירה עולה מחדש, במפגש חדשני אך שלם מאין כמוהו. 'אנאפאזה' של 2023 היא הפקה משותפת של להקת מחול בת-שבע וקבוצת TOMIX שתעלה לשבעה מופעים שיתקיימו בהאנגר 11 בין התאריכים 24-16 ביוני 2023.
אנאפאזה היא בעצם פראפרזה, יצירה המבקשת ליצור חידוש ליצירה. תוך חזרה אחורה בזמן ובה בעת הנכחת הקיום של הקסם במפגש בין הרקדנים החדשים ליצירה הוותיקה. יחד עם זאת, עולה הבקשה להתבונן בסערות שהיו בעבר לעומת הסערות והסוגיות שעומדות לנגד עינינו כיום.
משמעות השם "אנאפאזה" מתאר את השלב השלישי של התחלקות התא - השלב שבו התא הבודד מתפצל לשני תאים שנפרדים זה מזה. ואם להיות כנים אין זה פלא ששם המופע היה ועודנו נוכח. משמעות השם בעבר תיארה את ליבת הסכסוך הערבי-יהודי, אך היום הוא מקבל נדבך נוסף. "אתם ראיתם קטע מתוך אחד מי יודע, אנאפאזה קיימת כיום רק בזיכרון שלכם, זה לא ספר שאפשר לשלוף, תערוכה, שיר או פסל. אין לה קיום חוץ מאשר בזיכרון שלכם ושל מי שראה אותה. זה היופי של המחול זו פעולה שנעלמת ונשארת בזיכרון ולכן כיום כשאנחנו מחדשים את המופע, המחויבות שלנו הוא לטעון את הזיכרון שלכם בחוויות שלא בהכרח דומות למה שראיתם בעבר", טען נהרין במסיבת העיתונאים.
בהמשך טען נהרין כי מאז הולדת היצירה ועד היום הוא בעצמו התבגר ואם כי בעבר הוא חשש מלספר על הנרטיב שהוביל את היצירה, היום אל מול המציאות העכשיוית, האמן הדגול אינו מתנצל ומבקש דווקא להנכיח את דעותיו ולתת מקום למחשבה מאחורי כל פרט ביצירה. "אין דבר כזה אין מסר - למחול יש מסר נפלא אבל זה מסר מחולי קודם כל. השקענו הרבה מחשבה איפה למקם את הרקדנים, ובאיזה מרחק לשים אותם אחד מהשני. המסר קשור לארגון, לקומפוזיציה, לעידון וגם לכאוס ולתוהו ובוהו שתמיד קיים בעבודות. לא רציתי להגיד שהמסר הוא נרטיב שאפשר לספר אותו, אני ג'אנקי של רגשות גדולים והם חלק מהמסר המחולי", הוסיף.
במשך השנים הפכה היצירה לנכס צאן ברזל הן בעולם התרבות והן ללהקה עצמה. היצירה נחשפה ליותר מ-350,000 צופים שזכו לחוות את הקסם, להתבונן ברעיונות היצירתיים של נהרין. היצירה שביעודה ביקשה להגיע לכמה שיותר אנשים וייחלה להצליח לגעת בקהל הרחב, לא רק עמדה במשימה אלא שנהרין הטביע חותם על עולם המחול בכלל. על אף ש'אנאפאזה' הפכה לאייקונית וחשובה כך שנהרין קיבל עליה פרס בסי, היצירה עוררה לא מעט סערות. כזכור ב-1998 בת שבע הייתה אמורה להופיע עמה ב״פעמוני היובל״, המופע המרכזי של שנת ה-50 למדינה, אך בעקבות מחאה נרחבת מצד החרדים הוחלט ברגע האחרון לבטל את הופעתה.
מסיבת העיתונאים החלה בהתרגשות עצומה מצד כל העוסקים במלאכה, אך אוהד נהרין מיד תפס את המושכחות והצהיר: "קודם רוקדים – אחר כך מדברים". קטע הפתיחה של המופע היה זה שהוצג גם במסיבת העיתונאים. 'אחד מי יודע' עורר סערה גדולה בשעתו. בעבר הרקדנים לבשו חליפות שחורות, כובעים וחולצות מכופתרות לבנות. נהרין החל את דבריו בכמה שניות של שקט, לאחר מכן אמר "שוברים שתיקה". מה שמתבקש היה לומר מיד אחר כך היה "תרתי משמע". בעוד שנהרין מעולם לא ביקש להסוות את דעותיו הפוליטיות, לא היה צל של ספק שהרקדנים בעבר הציגו מראה של אדם חרדי. לטובת מי שאיננו זוכר, ככל שהריקוד נמשך כך הרקדנים מאבדים את בגדיהם עד שבסוף הם נותרים עירומים.
כאשר נשאל נהרין אם הוא חושש מהממשלה שתבוא או מהצנזורה שתעלה מחדש את סערת החרדים והשיח על היצירה החושפנית, נהרין ביטל בתוקף את החששות וטען: "אין שום צנזורה בארץ ולכן אין לנו שום דאגה". עוד הוסיף נהרין בחצי חיוך כי במבט לאחור, ההתבוננות שלו על היצירה הייתה שונה ואם הוא מסתכל על הצרות שהיו אז לעומת היום, אז היום הוא מייחל לכאלה צרות.
למרות שהקטע במסיבת העיתונאים היה מתוך חזרה של הלהקה, רמת המקצועיות, הדיוק והתשוקה לא ביישו את שמה הטוב של הלהקה, דבר שלא היה מפתיע כלל בעוד שמדובר ב'מיסטר גאגא'. יצירתו האייקונית, מצד אחד עטופה בשיר דת מיושן ומצד שני, התנועות והמקצב מנכיח את הזעקה של נהרין לזכויות האדם ולקבלת כל אדם באשר הוא.