האמן הגרמני בוריס אלדגסן מברלין חולל דרמה השבוע כאשר חשף כי תמונתו, אשר זכתה בפרס הצילום היוקרתי של סוני, נוצרה בכלל על ידי בינה מלאכותית (AI) ולא צולמה במצלמה.
עם זאת, מטעם ארגון הצילום העולמי נמסר כי אלדגסן שיתף אותם טרם זכייתו כי השתמש ב-AI על מנת ליצור את התמונה. הצהרותיו, כאילו הטעה את הארגון בכוונה, לא מאפשרות להמשיך ולנהל איתו "דיאלוג בונה", כך לטענתם.
בינתיים, אלדגסן דחה את קבלת הפרס וטען כי מטרתו המקורית הייתה לפתוח צוהר לשיח סביב מקומה של הבינה המלאכותית באומנות. "עולם הצילום צריך דיון פתוח, לגבי השאלה מה נחשב לצילום ומה לא. האם מטריית הצילום גדולה מספיק כדי להכליל תחתיה תמונות הנוצרות באמצעות בינה מלאכותית, או שזו תהיה טעות?", שאל.
יהודית גואטה, ראשת החוג לתקשורת צילומית במכללה האקדמית הדסה ירושלים, סבורה כי "הבינה המלאכותית מתווכת בין עולם תוכן חזותי ששואב בין השאר מתוך מציאות, ומייצרת תכנים שמדמים מציאות - ולכן זו במהותה פעולה צילומית. זה לא משנה אם באמצע יש מצלמה, בינה מלאכותית, או מכונת הגדלה. הצילומים הראשונים שעשו היו נייר צילום שהניחו עליו אובייקטים וחשפו אותם לאור, אין שם שום מצלמה".
עוד הוסיפה: "מה זה משנה אם יש לך מצלמה או לא? אני כיוצרת שבאה מהשדה של הצילום, במשך שנים עשיתי את הצילומים שלי באמצעות סורק. היו צילומים שעשיתי רק בתוך מעבדה. אז זה צילום או לא צילום? המצלמה זו טכנולוגיה, ואת הטכנולוגיה הזו מחליפות טכנולוגיות חדשות".
גואטה ציינה כי אין מנוס אלא ליישר קו עם הקידמה, דבר שיביא יותר תועלת מאשר נזק: "הבינה המלאכותית יושבת בתוך התודעה בהקשרים של אובדן. הנה תבוא הבינה המלאכותית ותחליף את כולנו; לא נצטרך יוצרים, כותבים, אנשי סאונד וכו'. הפחד מייצר חסימה, רתיעה ומייצר הרחקה. אף אחד לא רוצה לאבד את מה שיש לו. אבל זה לא נכון, לא הולכים לאבד כלום, הולכים להרוויח עוד".
שי קדם, צלם אופנה עילית ובעל חברת הפקות ומרצה בתחומי סטודיו ואופנה במכללה האקדמית הדסה ירושלים, צידד גם הוא בטענה כי אין כל פסול בזכייתו של אלדגסן בתחרות היוקרתית: "אין בעיה עם הזכייה בפרס. אנחנו זקוקים להגדרות חדשות, הגדרות שהספקטרום שלהן הוא הרבה יותר רחב. אנחנו חיים בעידן של מעבר מעולם ישן לעולם חדש, מעולם של אומנות מוגדרת לעולם של אומנות מופשטת, וצריך להגדיר מחדש את כל מה שאנחנו עושים. התמונה של אלדגסן היא לא צילום בהגדרה הטרמינולוגית היבשה, כי לא נעשתה כאן מלאכת רישום של אור על חיישן, אבל את מי זה מעניין? בסוף מה שמעניין זה התוצר הסופי ומה שהתכוון אותו אומן להציג החוצה".
ובכל זאת, האם התמונה שלו, שנעשתה בידי בינה מלאכותית, יכולה להשתתף בתחרות צילום מסורתית?
גואטה: "אם מדובר בתחרות צילום דוקומנטרי אז כנראה שלא. בתוך העולם הדוקומנטרי יש המון מגבלות על שימושים בפוטושופ למשל. הצילום הדוקומנטרי בא ואומר - על מנת שאני עדיין אחשב כ'דובר אמת', אסור לי להשתמש בפילטרים, בעיבודים, בתהליכים שמטשטשים את גבולות האמת. יש נתונים שבנו, סרגל שאם אתה חורג ממנו - זה כבר לא ריאליזם. הגדירו גבולות מסוימים בפוטוג'ורנליזם כדי שנהיה מסוגלים להגיד לצופה, ככה ראינו את זה וזה היה במציאות".
עם זאת, גואטה טענה ש"עצם זה שלקחת מצלמה, ויש לה עדשה שאתה בחרת, ובחרת גם את גבולות הפריים, בחרת מול מה אתה עומד, זווית הראייה, כמות האור - אתה בחרת את הנתונים, אז האם זה ריאליזם? זה לא ריאליזם, זו אפשרות לראליזם. אבל בצילום דוקומנטרי אנחנו אומרים שזה 'כאילו' נאמן למקור. וזה הכול בכאילו, כי שום דבר לא נאמן למקור", כך לדבריה.
קדם: "התמונה של אלדגסן נותנת רושם של צילום, ולכן אני לא חושב שצריך תחרויות נפרדות בשביל זה. זה כמו שלציירים יש טכניקות שונות. הטכניקה היא פחות חשובה, מה שחשוב זו התוצאה הסופית, ואיך אנחנו מקטלגים אותה. צייר הוא צייר ואומן הוא אומן, ובעולם שלנו בכל הספקטרומים אנשים הופכים להיות רב-תחומיים, וברגע שהם הופכים להיות רב-תחומיים, גם האומנות צריכה להתקדם למקום של אומנות רב-תחומית. הצייר הוא לא רק צייר, הוא מצייר אבל המדיומים שלו הם שונים. הוא לא נוגע במכחול, יש לו טכניקות אחרות, אותו דבר גם בצילום. היום עם הצ'אט GPT אני יכול לחולל שירים, זה אומר שאני לא משורר? אני כן. אם אני המוח שעומד מאחורי האנרגיה שאני מכניס למכונה, והמוטיבציה שהוכנסה למכונה היא שלי. המכונה לא יכולה להיות משוררת".
מה הן הסכנות שהבינה המלאכותית עלולה להכניס לעולם האומנות?
גואטה: "קודם כל, יש את נושא זכויות היוצרים, שזה נתון משמעותי להרבה מאוד אנשים. יצירות שאני יוצרת באמצעות בינה מלאכותית הן לא יצירות שלי, מדובר באוסף ארכיוני גדול של נתונים. אז יש פה שימוש בחומרים של אנשים אחרים. האם מישהו משלם להם, מישהו מגדיר אותם כחלק מהשותפות? יש פה המון סוגיות שיהיה צריך לדון בהן", אמרה.
עוד הרחיבה: "מעבר לכך, יש את עניין הדיברור, השיגור והסימון של הדברים אל הציבור שלא מודע שדברים מסוימים עשויים להיות פיקטיביים. נניח השיר של עפרה חזה וזוהר ארגוב שנוצר באמצעות בינה מלאכותיות. אדם בישראל יכול לחשוב - הנה דואט של ארגוב וחזה, שרים ביחד, זה היה. זה התבצע. כאשר זה נוגע לעניין התיווך לצופה, יהיה צריך למצוא את הסימון הנכון ליצירה שנוצרה באמצעות בינה מלאכותית".
קדם: "אם עכשיו אני אומר שאני יכול לייצר אימג' מבלי להחזיק את המצלמה שלי, יגיע שלב שבו לא נצטרך יותר את הצילום המסורתי. זה יחליף את ההפקה, אז זה מהווה איום".
בה בעת, ציין הצלם כי אם נבחר להסתכל מנקודת מבטו של האומן והאומנות, אי אפשר להתעלם מכך שהבינה המלאכותית מאפשרת פתיחת אופקים מלאה: "כמות הדברים שאני יודע לייצר היום ב-AI זה פשוט מדהים, מרהיב", הדגיש. "לדוגמא, נפגשתי לאחרונה עם לקוח גדול מענף תכשיטי היוקרה, וצילמתי תכשיט שלו עם האייפון. הכנסתי את הצילום לבינה המלאכותית, וזה לא נופל מהדבר האמיתי. זה ממשיך את אותה השפה בדיוק, ומאפשר לנו לתת עוד קריאטיב חדש ומרענן ללקוח במינימום מאמץ וכסף - מה שפעם היינו צריכים בשבילו סטודיו שלם. זה עוד כלי עוזר שעוזר לי לבנות תמהיל ויזואלי מאוד מאוד מדויק. וזה נכון גם מההיבט האומנותי, למשל מוזיאון מומה המפורסם שהקים חלל אחד שלם שכולו מורכב ממיצגים של בינה מלאכותית. גם בעולם האומנות פרופר מתחילים להנגיש את הבינה לציבור כאדפטציה ראשונית של עוד מדיום חדש שלא היה קודם לכן. זה לא וידיאו, לא ציור, זה משהו חדש שהעולם עוד לא מכיר, אבל יש לו יישומים שהם אומנותיים לחלוטין".
באותו הקשר, גואטה נזכרה: "בתערוכה הראשונה שלי ב-1996, כשהשתמשתי בפוטושופ, עבדתי על כל יצירה יותר מחודשיים, ובאותה התערוכה נמחקו לי כל החומרים. הייתי צריכה לשחזר אותם, ועבדתי כבר על כל יצירה חצי מהזמן. היום הייתי עושה את כל היצירות שעשיתי אז בשבע דקות עבודה. הבינה המלאכותית משחררת אותי מדברים שאני עובדת עליהם מאוד קשה בצילום, ופותחת אותי לחזיתות ואסטרטגיות חדשות, ולדיאלוג אחר עם המציאות המרובדת".
לדבריה, "בכל דבר יש סכנות. צריך לזכור שהבינה המלאכותית היא לא חכמה, ולכן היא לא מאיימת. גם סביב 'הסטורי של אווה' הייתה התקוממות. אסור, מותר, פוגע, לא פוגע, פתאום שאלו - האם אפשר לעשות סטורי עכשווי בזמן אמת על נושא כמו השואה? והתשובה היא כן. זה היה כלי מופלא, שהביא איתו צופים חדשים שכבר לא נוגעים בנושא השואה, נוער צעיר שלא מכיר את הסיפורים, תגובות און ליין של בני נוער, ויצר חיבור עם מעורבות רגשית".
View this post on Instagram
לסיום, טענו המומחים כאמור כי אין באמת אפשרות להתכחש לטכנולוגיה המתפתחת, כאשר לטכנולוגיה שקדמה לה תיוותר זכות קיום, ייצוג, במה ומקום.
קדם: "לפני שש שנים, העורך הראשי של ידיעות אחרונות קרא לכל צלמי האופנה בישראל, ואמר לנו - 'מהיום אין פוטושופ', במידה ואתם רוצים לעשות פוטושופ, אתם חייבים לרשום מתחת לתמונה שהתמונה עברה פוטושופ. כמה זמן זה החזיק? חצי שנה ולא יותר. אי אפשר להתכחש לטכנולוגיה, אפשר לעכב אותה, אבל אי אפשר להתכחש לשימוש בה. פוטושופ זה לא AI? ברור שכן, יש שם מידה מסוימת של בינה מלאכותית, שיודעת לעשות מניפולציות על הצילום. אז מה נגיד, שהתוצאה הסופית היא לא צילום?"
גואטה סיכמה: "לכל אורך תולדות האומנות, כשבאה מדיה חדשה לעולם הכריזו על מותה של המדיה הקודמת. כשנולד הצילום אמרו הציור מת. הציור לא מת, הציור קיבל תפנית, טוויסט, כבר לא הרגיש צורך לתעד את המציאות אלא לשחק איתה, לעוות אותה, לשנות אותה, לפרק ולהרכיב אותה מחדש - קרו מיליון דברים חדשים בעקבות העובדה שהצילום נולד. כשנולד הצילום הדיגיטלי כולם הספידו את הצילום ואמרו הצילום מת כי עכשיו נולדה אפשרות פיקטיבית שיכולה לייצר מציאות אחרת. אבל זה לא נכון. הצילום הקודם, בתפיסה שלו, ממשיך. יחד עם זאת, קמו עולמות חדשים שהטכנולוגיות האלו אפשרו, כמו האופציה לייצר עיוותים של מציאות בדרך חלקה יותר, ואפשרו לייצר תעתוע, למשל האפליקציות עם האינסוף פילטרים, שכל בר יכולת צילומית וטלפון יכול לייצר את המציאות כפי שהוא רואה אותה. עדיין, זה לא הרג את הצילום במהות שלו. תמיד כשמגיע שחקן חדש למגרש יש חרדה שזה מחליף את הכול, זה לא תקין, לא חוקי לא ראוי ולא נכון. צריך לזכור שהבינה המלאכותית היא לא מוח, היא לא יוצר, זה כלי שמפעיל אותו אדם. האדם בא ואומר לו - תייצר לי צילום שמכיל מרכיבים אחת-שתיים-שלוש, ואיכויות אחת-שתיים-שלוש, וטכנולוגיה אחת-שתיים-שלוש, ונראות שמזכירה אחת-שתיים-שלוש, ותייצר לי אפשרויות של נראות לדבר שהגדרתי לך".