ב־25 אפריל נפתחה תערוכת יחיד של גרניט ב"מקום לאמנות" ברחוב שביל המרץ בתל אביב. התערוכה, "המלחמה מתרגשת", באוצרותה של שירלי וגנר, תימשך עד ה־25 במאי. גרניט עוסק כ־30 שנה בפיסול ועבודותיו הוצגו בתערוכות שונות. התערוכה הנוכחית כוללת פסלים ממתכות שונות וגם הדפסים שונים, חלקם נעשו לפני המלחמה וחלק מהעבודות נעשו אחרי תחילתה. באחת העבודות למשל רואים הדפס של אורנה בנאי במחאת החטופים, כשהיא צורחת ויש מאחוריה שלטים להחזרת החטופים.
עבודה אחרת של גרניט, שבה רואים חייל נהרג ונופל, קיבלה השראה מהצילום האייקוני של רוברט קאפה ממלחמת האזרחים בספרד. "עשיתי פסל בהשראת הצילום הזה. גמרתי אותו לפני שבוע. הוא מביע את הטרגדיה של חיילים שנופלים במלחמות", הוא אומר. "עשיתי גם עבודה ובה ציטוט מספר בראשית: 'האף תספה צדיק עם רשע?', כשהכוונה היא להרג אזרחים מעזה שלא מעורבים בכלל בטרור, הרג שנעשה ללא הבחנה, שאנחנו לא מבחינים בין צדיקים לרשעים".
גרניט, תושב תל אביב, מציג כאמור בתערוכה גם עבודות שנעשו לפי המלחמה, אבל מקבלות עכשיו הקשר עוד יותר אקטואלי. אחת מהן היא "צבע אדום בעוטף עזה", שבה רואים אם וילדיה. "עבודות רבות, אגב, נעשו בעקבות תמונות שראיתי בעיתונים ומשכו אותי לעשות מזה פסל, להביע למשל הזדהות עם אנשים שחיים שם", הוא אומר. "כשעשיתי בזמנו את העבודות רק חששתי ממלחמות, אבל עכשיו אני רואה שהיה בהן איזה אלמנט של נבואה. יש לנו כאמור קרוב משפחה חטוף, גדי מוזס, ש'חגג' 80, ואנחנו לא יודעים אם הוא חי או מת".
תחום דיני משפחה, מודה גרניט, הוא תחום מורכב, "כאשר הדברים הכי מורכבים הם בנושא משמורת על ילדים. אין לזה מתכון, צריך לראות את ההורים, יש גם עובדות סוציאליות שמעורבות בכך, זה מאוד טעון ומאוד בעייתי כל עניין המשמורת". לדברי גרניט, אב לשלושה ילדים וסבא לנכדות, הוא בחר בתחום משפחה כי תחומי משפט אחרים לא עניינו אותו, אך ייתכן שלבחירה שלו היה גם קשר לסיפורו האישי.
"נולדתי בחיפה", הוא מספר. "אבא שלי שירת במלחמת העולם השנייה בצבא הבריטי עם עוד חיילים מארץ ישראל, נפל בשבי הנאצי ביוון, והיה ארבע שנים בשבי. אמא שלי שמה אותי בפנימייה בקיבוץ וגם ניתקה אותי מאבא שלי. הוא היה שולח מכתבים, תמונות, והיא לא הראתה לי. הייתי בפנימייה עד גיל 11. אחר כך כשאבא שלי חזר, אמא היגרה לקנדה, התחתנה שם, ואני נשארתי פה עם אבא, אבל גם הוא שם אותי בכל מיני משפחות אומנות".
מאז הפרישה לגמלאות גרניט מגדיר עצמו לגמרי כאמן, ואת תחושותיו הוא מביע כאמור באמצעות יצירותיו. "יש לי למשל עבודת פיסול, 'אל תשלח ידך אל ההדק', שיש בה דמות של מלאך וכתוביות בעברית ובאנגלית של המשפט הזה, כשהכוונה היא להפסיק עם כל המלחמות האלה", הוא אומר. "בעבודה אחרת, 'צעקה', צילמתי את עצמי בצעקה, עשיתי מזה הדפס ואחר כך פיסלתי פסל שמביע זעם. כנראה יש בי זעם פנימי ויש מספיק סיבות לזעם היום".
בין הסיבות לזעם שלו אפשר למנות למשל את כל הקשור לרפורמה המשפטית. "הייתי הרבה מאוד פעמים בקפלן. יצאתי נגד", הוא אומר. "זה היה ניסיון ליצור בישראל דיקטטורה רשמית. אומרים, אני לא יודע אם זה נכון, שחמאס ראה בזה חולשה של ישראל, אבל אני לא מאמין שבגלל זה הוא עשה את זה. הוא היה עושה את זה כנראה בכל מקרה. זה סתם ניחוש".
לדברי גרניט, הוא אינו מרגיש שהרפורמה המשפטית מתה: "מחוקקים כל מיני חוקים, מחלקים נשק, לא ממנים שופטים לבית המשפט העליון, לא ממנים נשיא לבית המשפט העליון. זה הכל קשור להפיכה המשטרית הזאת שכבר הביאה לאסון. זה פשוט נורא כל החוקים האלה, למשל חוק הנבצרות".
לפני כשנה, בפורום השופטים בדימוס, במסגרת שיח שהתנהל עורר גרניט סערה כשאמר כי השרים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר אינם בני עמו, אלא אויבים שלו. הוא לא מתחרט על האמירה הזו ועומד מאחוריה גם היום. "אני לא רואה את עצמי בשום קשר של שותפות עם פשיסטים וכהניסטים", הוא אומר.
התרעות פיקוד העורף