שלוש הנשים: בקי, אם חד הורית עם הפרעה התנהגותית, סוזן, חסרת בית, וגרייס שסובלת מנכות בגלל מחלה כרונית, נשכרות לעבודת ניקיון לילית במפעל בשר. בחוזה עימן נכתב שהן נשכרו ל-14 יום, אבל העסקתן הולכת ומתארכת, כשלמעסיק עומדת הזכות להקפיץ אותן לעבודה בכל שעה שירצה, לפיכך הן אמורות להיות זמינות בכל עת.
המעסיק, יפה ניחשתם, גם אינו טרוד בשאלה כיצד הן יגיעו לעבודה או יחזרו ממנה לביתן בשעת לילה מאוחרת. "זה חלק מדרישות התפקיד" אומרת שירי גולן רוטנברג.
שלוש הנשים נכנסות לקטגוריה של מקרי רווחה מובהקים אבל הרווחה, מערכת שרירותית ואטומה, שללה מהן את הקצבה, לכאורה מתוך שיקולים מיטביים. לעומתן, שני הגברים במחלקה בה הן עובדות מועסקים במשרה קבועה. פיל מתמודד נפש, גרוש ואב לילד, ואיאן אדם בעל תפיסת עצמי לא תואמת ליכולותיו בפועל.
"כשאנשים הופכים להיות נתונים סטטיסטיים לא עוסקים נקודתית באדם עצמו והאם יש ערך לחייו וזכות לחיות חיים מיטביים, אלא מסתכלים על המאסה. כך שבזכות מידת הריחוק קל יותר לקבל החלטות שאינן תורמות ומטפחות" היא מספרת.
הוסיפה לומר כי "לדעתי, לכל ארגון בחברה החל מתא משפחתי ועד שלטון המדינה, צריך שיהיה 'מבוגר אחראי' שרואה את התמונה על כל פרטיה. אמנם הפרטים מורכבים והפתרונות לא פשוטים, אבל צריך לחתור למדיניות שמטפחת וצופה פני העתיד".
"מאד מעסיק אותי, כל מה שקשור למצבן של נשים בעולם. אפשר לראות את הפערים בהעסקה גם בתיאטרון למשל, בקרב המלבישות. שלוש הנשים במחזה, הן דוגמא מובהקת לעובדות שקופות וסמויות מהעין, שאינן עונות בדיוק לקריטריונים של הרווחה" מצהירה הבימאית.
לקראת העבודה על ההצגה "במצפון נקי" מחזה ריאליסטי עם אמירות ביקורתיות, העמיקה גולן רוטנברג בתחקיר ולימוד של חוקים שנועדו להגן על נשים עובדות. "על פניו, החוקים שנועדו להגן על נשים עובדות גם במשמרת לילה, הם טובים ויש בהם התייחסות לחלק מההשלכות שיש לעבודה בשעות הקטנות על חיי הנשים".
"ואולם בכלכלה ניאו-ליברלית הדוגלת במיקסום שורת הרווח - ולכן מפריטה ומוציאה עבודות למיקור חוץ, חברות הקבלן שזוכות במכרז לא מתחייבות לקיים את חוקי ההעסקה כלשונם ומי ששכר את שירותיהן גם אם מדובר במשרד ממשלתי, מעלים עין. העובדות עצמן, לרוב אינן מודעות לזכויותיהן, גם אין מי שידבר עבורן כמו ועד עובדים".
"כאשר אחת הדמויות בהצגה טוענת כלפי האחראי שאי אפשר להספיק את כמות העבודה בשעות שהוקצבו לה, הוא משיב לה חד וחלק: 'אם אתן לא מסוגלות, אני אדאג להביא עובדות אחרות שיספיקו'".
שירי גולן רוטנברג, שחקנית תיאטרון ותיקה ומוערכת שזו לה הפעם הראשונה שהיא ניצבת בעמדת הבימאית. "תמיד הייתי חשדנית כלפי שחקנים שרוצים לביים, אבל מאז עברו השנים, התבגרתי ואני אומרת 'יבורכו השחקנים המביימים'. גיליתי שאני רוצה לספר את הסיפורים ועתה ניתנה לי הזדמנות לעבוד עם סטודנטים למשחק שאני יכולה ללמדם גם מתוך מה שלמדתי בעצמי".
גולן רוטנברג מגלה כי ההחלטה לנדוד ממשחק לבימוי נובעת מהעובדה שבכל עשור יש לה משבר שמחייב אותה לבצע שינוי בחייה המקצועיים. "כשהגעתי לגיל 40 הבנתי שאני רוצה לעשות תפקידים קלאסיים, כשהגעתי לגיל 50 ידעתי שההוראה מעניינת אותי, ומשם הגיעה ההצעה מיעל קרנסקי ראשת מסלול משחק, לביים ונטלתי בחדוה את מושכות הבימוי" היא אומרת.
לאורך שנותיה כשחקנית תיאטרון וטלוויזיה, שירי גולן רוטנברג עבדה ברציפות, לרוב במסגרת ההסכם הקיבוצי בתיאטרון הקאמרי. "צריך מזל והזדמנות, שהאדם הנכון יהיה בסביבתך, וכמובן כישרון לא מזיק".
שירי גולן רוטנברג 56 מתגוררת במושב חרוצים בשרון נשואה לדני רוטנברג ואמא לשלוש בנות ובן (בטווח הגילאים 16-25) "בעבודתי במסגרת החוזה הקיבוצי, נעשתה עיקר הילודה" היא צוחקת. לדבריה ולשמחתה, ארבעת ילדיה, כמי שגדלו הרחק מהתיאטרון, הם נטולי נטיות תיאטרליות.
התרעות פיקוד העורף