נתחיל בזה ש-99% מההצגה היא בכלל לא בעברית. אחרי 5 הדקות הראשונות של דיאלוג מבדר בין חברי הלהקה לבעל מועדון ישראלי, המילים היחידות ששומעים בעברית מבליחות מדי פעם בתוך הבדיחות. לרגע חשבתי שמדובר בהצגה שמיועדת בכלל לקהל דוברי הרוסית ואני ממש לא במקום הנכון - אבל בתור אחת שגדלה עם שכנים וחברים רוסים מסביבי הבחנתי כבר בהתחלה שמשהו לא בדיוק מתיישב שם.
החברה שבאה איתי להצגה, שהיא לגמרי במקרה דוברת רוסית בעצמה, איששה את מה שחשבתי: ההצגה לא באמת הייתה ברוסית, אלא בשילוב של ג'יבריש-סלנג רוסי (עם שצף קללות שכל ישראלי מכיר, כמובן) שהמטרה שלו הייתה לגרום לכל יושבי הקהל להבין מילים פה ושם לפי הקשר. לדעתי זה רעיון ממש נחמד, אבל זה עלול לבלבל קצת. בכל זאת לגמרי הצלחתי לעקוב לאורך כל ההצגה ולצחוק לא מעט, מה שאומר שמה שזה לא יהיה שהם עשו שם - היה נכון.
הסיפור עצמו קצת מפוזר, אבל זה לא בהכרח משהו רע - ואני חייבת לציין שכל ארבעת השחקנים על הבמה עשו עבודה מצוינת. אחד החלקים הכי טובים בהצגה היה האלתורים של כל השחקנים על הבמה - אפילו שמדובר ברגעים שבאים והולכים במהירות, כל אחד כזה היה ניצוץ של גאונות. בסוף ההצגה גם גילינו שהרעיון לכל מה שראינו על הבמה נהגה בסך הכול תוך חודש אחד - וביחס לזמן ההתכוננות שהיה להם מדובר בתוצאות נהדרות.
חלק נוסף שהיה ממש טוב בהצגה הוא קולות השירה של השחקנים - כמובן שאפשר לצפות לזה כשמדובר בהצגה על להקת רוק, ובכל זאת אפשר לומר שאפילו קצת הופתענו לטובה. חלק שפחות אהבנו - רגעים גרפיים של הקאה על הבמה. פעם אחת הספיקה, בהחלט לא היה צריך שלוש.
אני חושבת שהקהל המרכזי של ההצגה הוא מי שכבר מכיר את ההומור הרוסי ונהנה ממנו. היא עלולה להיות קצת מבלבלת לדוברי רוסית וגם למי שכבר מכיר את הז'אנר, אבל יכול להיות שלמי שלא בא מהעולם בכלל יש הזדמנות מצוינת להציץ לעולם המיוחד הזה.
התרעות פיקוד העורף