בין פיסטוק לחביתוש
"אני זוכרת שיום אחד הייתי מתוסכלת, כועסת, אולי אפילו בכיתי כי לא הבנתי מה רוצים ממני", נזכרת מור. "אז ספי ניגש אליי ואמר: 'תקשיבי טוב. בחזרות תגידי לכולם אתה צודק, את צודקת, אבל ברגע שנפתחות המצלמות תעשי מה שאת רוצה'. מאותו רגע השתנו חיי".
"תהליך העבודה כלל שבוע של חזרות שבהן למדנו ושיננו את הטקסטים בעל פה", משחזרת מור. "אחרי זה הגיעו שלושה ימי צילום באולפן, מ-8 בבוקר עד 8 בערב, ויומיים בחוץ - כל זה עבור תוכנית אחת בלבד. על כל פרק הקפידו מאוד. הייתה יועצת מדעית שעבדה איתנו, והייתה ביקורת חינוכית צמודה כדי להבטיח את מה שהילדים יבינו וילמדו. עם הבמאים היה לי מאוד נוח לעבוד, הם הלכו איתנו והכילו את דעותינו".
האווירה בצילומים, מור מספרת, הייתה עליזה למדי. "לקראת הערב, כשהעייפות השתלטה, היינו נתקפים בהתקפות צחוק מטורפות", היא מספרת. "כל דבר היה מצחיק אותנו - הצלמים היו רועדים מצחוק, האנשים בקונטרול התגלגלו, והאיפור שלנו פשוט נמחק מהדמעות. היו חייבים לעצור הכל, לאפר אותנו מחדש ולהשביע את הצלמים שלא יעזו לצחוק, רק כדי שנוכל לסיים את היום".
התנפלות ברחבי הארץ
"רגע עם דודלי" לא הסתפקה בבידור. היא נבנתה ככלי חינוכי שנועד להקנות לילדים מושגי יסוד בחברות, בעזרה הדדית ובתקשורת עם עולם המבוגרים. הסדרה לוותה בחומרים משלימים לגיל הרך, בהם התדריך המפורסם לגננות ולהורים והמשחק "שחק לי סיפור" שהמשיכו את חוויית הצפייה לשיעור מעשי בתום הפרק.
עד מהרה התוכנית הייתה ללהיט. "הטלוויזיה הייתה בשנותיה הראשונות", אומרת מור, "ורק אחרי שיצאתי מהאולפנים ברמת אביב לרחבי הארץ, ושמתי לב שכולם מכירים אותי, הבנתי שזה שוס".
כשמנהלי הלימודית חיפשו תוכנית חדשה בתקציב נמוך, אבירם הבריק עם רעיון גואל: ספין-אוף. "בלימודית רצו להפיק פרק ביום צילום אחד, אז חשבתי לקחת דמות אחת מ'רגע עם דודלי' ולבנות עליה תוכנית חדשה", הוא סיפר לי. "הצעתי לקחת את פיסטוק כדמות ראשית, כי ב'רגע עם דודלי' פיסטוק מגיע תמיד משומקום לחנות של דודלי ועושה שם דברים מטורפים. כיוון שאף אחד לא ידע מאיפה הוא הגיע, החלטנו לצלם תוכנית בבית הקטן שממנו הוא בא, ומשם להתפתח".
"כל הקטע של פיסטוק היה שהילדים יבינו את הערכים דרך האבסורד שלו", מציינת מור. "לשחק עם ספי היה נהדר וכיף. הוא היה לי כמו אח גדול, ומאוד נהניתי".
התרעות פיקוד העורף