אלא שקצת לאחר ההתחלה מתגלה גם החולשה הראשונה - התפאורה. קירות גבוהים וניידים שאמורים לתחום את הסצנות לא מצליחים להחזיק את העולם הבימתי. מול הלהקה והקאסט, ואפילו מול הסיפור עצמו, הם מרגישים דלים ולעיתים נותנים תחושה של חזרה לפני הקמת תפאורה. במחזה של כמעט שעתיים, החזרתיות של השימוש בתפאורה פוגעת במכלול ולא עושה חסד עם אף גורם על הבמה.
אבל לקראת הסוף, משהו מתפספס. המחזמר נסגר בתמהיל מוזר שכולל בדיחות סאדו-מאזו לצד מסרים שמזכירים הצגות ילדים בסגנון "מגיע לעולם לשמוע את הקול שלי". נאמבר של מנהיג הכת על "אני צריך מישהי כמעט קטינה", שמעורר אי נוחות ותהייה עד כמה הוא נחוץ לעלילה, מגיע לצד פתרון הקונפליקט הסיפורי בצורה פשטנית ומתוקה מאוד. כל אלה יוצרים תחושה של חוסר החלטה: האם מדובר במחזמר בוגר ופרוע שבא לערער על היסודות המוכרים, או ביצירה רכה יותר עם מוסר השכל וסיום שמנסה לרצות את כולם. לי ברור לאיזה כיוון צריך ללכת.
לסיכום, "איפה לורה?" הוא מחזמר שקל לאהוב את עצם קיומו. יצירה מקורית, קאסט חזק ולהקה חיה שמחזיקה את הבמה. בארץ כבר ראינו הפקות מחזות זמר ברמה גבוהה, מהגדולות כמו "פרסיליה מלכת המדבר" של הבימה ו"ביקור התזמורת", ועד הפקות צנועות ומדויקות יותר כמו "שיקגו" במרכז ענב ו"זמר החתונות" ביורם לוינשטיין. כל אלה מציבות רף ברור.
"איפה לורה?" מנסה לקחת את אותו סטנדרט הפקתי ולהוסיף לו סיפור מקורי עם נגיעות מקומיות, וזה בדיוק הכיוון הנכון. אבל כדי לעמוד באמת לצד ההפקות האלה, הוא יצטרך לקבל החלטה ברורה יותר לגבי מה שהוא רוצה להיות. כרגע, זה מחזמר עם הרבה רגעים טובים, וקצת יותר מדי התלבטות.
התרעות פיקוד העורף