"אני מאוד מתרגשת, זה כאילו תינוק שנולד", אומרת שרף־נעים. "כשאביגיל שמר, מנהלת התיאטרון, באה אליי עם הרעיון, זה נראה לי רחוק, ופתאום זה קרה. הייתי רוצה שמאי תהיה פה ותראה את זה איתי. אבל אני באמת מאמינה שהיא רואה".
"זו התמודדות יומיומית", מתארת שרף־נעים את מציאות חייה מאז 7 באוקטובר. "אומרים שהזמן מרפא, ואני יכולה להגיד שהזמן לא מרפא ולא מרפה. הכאב והגעגוע רק גדלים. אני מנסה לפזר את הטוב של מאי פה, להמשיך לעשות דברים טובים להנכחתה".
ההצגה החדשה, המיועדת לילדים ולנוער, נוצרה בשיתוף המיזם "השפיריות של מאי" שאותו הקימה משפחתה של מאי לזכרה וברוחה. מטרת המיזם, הפועל תחת עמותת "יד עזר לחבר", היא קיום אירועים כמו בר ובת מצווה לילדים שיד משפחתם אינה משגת לממן שמחות כאלה. עלילת ההצגה מתמקדת במאי, נערה רגישה וכותבת מוכשרת, שנקרעת בין רומי, חברתה הוותיקה וכוכבת רשת כריזמטית, ובין עופרי, תלמידה חדשה, שקטה ומופנמת, שמנסה למצוא את מקומה. הצופים עדים למתח החברתי בעניין מעמד ושייכות, שהולך ומסלים עד לנקודת פיצוץ.
"הרעיון הזה ריגש אותי ברמות", מודה שרף־נעים. "מאז 7 באוקטובר אני מרגישה שהאור של מאי ממשיך לזרוח. היא נגעה בחייה בכל כך הרבה אנשים, והיום אנשים מתאהבים בה בלי להכיר אותה. מאי גם מאוד אהבה ילדים, וידעתי שתיאטרון גושן פונה לילדים ולנוער. חשובים לי ההנכחה שלה ושכולם ידעו מי היא הייתה. כשראיתי בפעם הראשונה את החזרות, בכיתי. ההצגה מביאה את מאי ברמה כזו שנראה כאילו היוצרים הכירו אותה".
"לפני שפגשתי את ענת קראתי ברשת כל מה שאני יכולה על מאי", מספרת גאון. "שאלתי את ענת כל מיני שאלות, כמו מה היה החלום של מאי, אם הייתה לה אהבה, איך היא הייתה עם חברים, אילו דברים היא אהבה לעשות. רציתי לשמוע כל מיני סיפורים עליה כדי להכיר אותה. ענת גם הראתה לי סרטונים. הבאנו למחזה אפילו משפטים שלה".
"ענת הראתה לנו את הסרט שהפיקו לזכרה של מאי לקראת יום השנה שלה", מספרת הדס קלדרון. "אני רואה את מאי, את מה שמדברים עליה, שומעת את הסיפורים ואני אומרת וואו, זו לא רק האמא שמחמיאה לבתה, זה באמת ככה. כל הסיפורים על כך שמאי רואה את האחר נכונים. מאי הפיצה כזה אור, ודרך ההצגה נמשיך להפיץ את האור הזה".
"ביקשתי מענת שנעשה אצלה בבית מפגש עם השחקנים, כי רציתי שהם ישמעו ממנה על מאי, שיראו איפה היא גדלה, שיחוו", מוסיפה שמר. "זה היה אמור להיות יום לאחר שפרצה מלחמת 'שאגת הארי', והמפגש לא היה יכול להתקיים. אבל אנחנו המשכנו לעבוד ולעשות חזרות. כשהמצב כבר אִפשר התעקשתי שהשחקנים יגיעו להרצאה של ענת. הם שמעו את ההרצאה וראו את הסרטונים וזה עשה להם המון. השחקנית שמגלמת את מאי, בר כהן מוראד, יצאה משם נסערת".
מחוץ לאולם כבר מתחילים להתארגן להצגת הבכורה, ומסדרים את השולחנות של קבלת הפנים לאורחים. שרף־נעים מתבוננת בהכנות. "יוצרי ההצגה שאלו אותי הרבה פעמים אם לא קשה לי לדבר על מאי", היא משתפת. "לא קשה לי לדבר עליה. יש כל כך הרבה מה להגיד עליה. לפעמים אני גם בוכה, וזה בסדר, אבל אני אוהבת לדבר עליה. אני גם מרצה ומספרת עליה. בסוף ההרצאה אני תמיד אומרת: 'תהיו קצת מאי, תראו את האחר, החלש, דווקא את זה שקשה לו'".
"בהתחלה היה צריך לפצח את זה", אומרת גאון. "למצוא איך מכניסים להצגה את השפיריות, את מאי, את בת ובר המצווה. איך מביאים את זה לילדים, וגם שיהיה קצת מצחיק. זו הייתה עבודה של המון מחשבה, וענת הייתה שם כל הזמן אפילו בלי שהיא יודעת. היא כל הזמן הייתה לי בראש".
השילוב של שרף־נעים בתהליך היצירה היה עניין מורכב ליוצרים. "אני רציתי שענת תגיע כבר בשלבים המוקדמים לחזרות. אבל רותי והדס אמרו לי: 'אביגיל, חכי עוד קצת'", מספרת שמר.
"רציתי לחסוך מענת את הכאב שבשלבי היצירה", מסבירה גאון. "אביגיל חשבה שצריך להביא אותה לחזרות ואני ממש התעקשתי, 'אל תעשי לה את זה'. החזרה שענת ראתה הייתה כבר אחת לפני הגנרלית. אני מבינה את הצד של אביגיל. היא לא רצתה שיהיה חלילה משהו שעלול לפגוע. אבל אני פחדתי ממה שיקרה לענת בתהליך הזה, כי זה תהליך נורא קשה לעבור כאמא. אני חושבת שזה היה נכון להשאיר אותה קצת בצד".
"ידעתי שאני רוצה להראות לענת תוצאה שלמה", מוסיפה קלדרון. "לא כל אחד יודע לראות תהליך ואת מה שאנחנו רואים בסוף. כשהצגה מגיעה לבמה מחדר החזרות היא מקבלת תוספת של מוזיקה, תאורה, בגדים. מישהו שלא מגיע מהתחום צריך לראות הצגה כמוצר שלם".
"סמכתי עליכן ב־100%", מרגיעה שרף־נעים. "כבר מהתחלה הרגשתי שמה שיצא יהיה וואו. כשהגעתי לחזרה הרגשתי כאילו שמתן את מאי על מגש. אני לא יכולה אפילו לתאר במילים מה הרגשתי כשראיתי את החזרה בפעם הראשונה. כאילו הנשמה יצאה מהגוף. זה לראות, למשל, את כל הניואנסים הקטנים שרותי הכניסה, כמו משפטים שמאי נהגה לומר".
"באחד הסרטונים שראיתי, לוטן אביר ז"ל, החבר הטוב של מאי שנרצח איתה, אומר לה: 'הלב שלך עשוי מחוטים של זהב'", מספרת גאון. "אמרתי שהמשפט הזה חייב להיות בהצגה. זה גם המשפט שמסיים את ההצגה. משפט שמסכם הכל".
שרף־נעים: "המטרה היא שילדים יבואו הביתה אחרי ההצגה ויספרו מה ראו, ושהמסר שיעבור הוא להיות אדם טוב, לראות את האחר. אף אחד לא היה שקוף בעיניה של מאי. אם כל ילד שיצפה בהצגה יחשוב על המסר שלה, זה עולם בשבילי".
קלדרון: "דרך תיאטרון עדיין אפשר לתפוס את הילדים בשעה של שקט, בלי הסחות דעת, ולהעביר להם מסרים. לתיאטרון יש יכולת לעשות שינוי, ממש להציל ילדים".
לשיחה מצטרפת בר כהן מוראד, המגלמת את דמותה של מאי בהצגה. "אני עושה אמנות ותיאטרון כדי להשמיע קול, להביא סיפור מיוחד, ובהצגה הזאת מביאים סיפור שמתקשר לדמות של בחורה מיוחדת ועוצמתית", היא אומרת. "למדתי על מאי דרך מה שקראתי עליה ודרך ההרצאה של ענת. נחשפתי לרבדים בדמות המופלאה שלה, ובעיקר לטוב הלב. זה באמת עזר לי מאוד לחדד את הדמות בהצגה. אני מרגישה שליחות אמיתית לשחק בהצגה הזאת".
התרעות פיקוד העורף