פסיפס אנושי שקורץ לאקטואליה
חוזקו של המחזמר טמון גם בהצגת הגיוון החברתי הישראלי מבלי ליפול לקלישאות. יש שם את "מורעלי" הצבא ובני הישיבות הדתיים, את המיונים הנחשקים ללהקה הצבאית, את הלוחם שהופך לאב בפתאומיות ומחליט עם החברה שלו לשמור על הילד ואת הצעירה שכולם מנסים לכבוש את ליבה, טוב נו בכל זאת מיקה שלי. לצידם, עולה על הבמה המציאות המציפה: הלוחם שנפצע בקרבות ומתמודד עם פוסט-טראומה, והפציפיסט שמסרב להתגייס ונשלח לכלא בעודו במערכת יחסים זוגית עם "אהוב מסיירת חרוב", מפקדיהם של כל אותם חברים של אותו פציפיסט.
גילת אנקורי כפי שלא ראיתם מעולם
אנקורי מגלמת ניצולת שואה עם טראומות, שכל רצונה הוא מעט שקט, אך בנה גידי בוחר להתגייס ליחידה קרבית. הבחירה הזו מייצרת מתח דרמטי ותפניות לאורך כל המחזמר. אחד הרגעים שלא אשכח זה שכשגילת אומרת, "קרה משהו לחיילים כי נשרפה מנורה במטבח", משפט שנשמה תמוהה אך מוכר בייחוד לדור ההורים שלנו שחלקו דור שני לניצולי שואה.
כשהנפש נשארת בשדה הקרב
מדובר בהמלצה חמה לצפייה - ואולי אפילו ליותר מפעם אחת, בעיני מדובר ביצירה ממכרת. העיבודים המוזיקליים הייחודיים ללהיטיו של רוזנבלום מקבלים משנה תוקף בימים אלה.
התרעות פיקוד העורף