"ממש נשלפתי בנובמבר מלימודי המשחק ישר לתיאטרון בית ליסין. למזלי צילמתי כמה סדרות תוך כדי הלימודים, וכשאורנה פורת הציעו לי את 'מסביב לעולם ב-80 יום' לצד שירי לי, שעבדתי איתה ב'הסדרתיים', ידעתי שאני חייב לקפוץ על ההזדמנות הזו".
"אני זוכר את עצמי כילד באנגליה הולך לראות הצגות כמו סינדרלה, ואיך הסתכלתי עליהן. היום, כשאתה שומע את הצחוק של הילדים כשחקן על הבמה, יש צמרמורת. נכנסתי למקצוע הזה בשביל האנשים, בשביל הפידבק והידיעה שהקהל יוצא עם חוויה. לשמוע את הצחוק התמים או את השתיקה המוחלטת ברגע מרגש - זו זכות ענקית להיות חלק מזה".
"היה חבר אחד בכיתה שדיבר אנגלית ואיתו התחברתי. בבחינות עשיתי מונולוג באנגלית, ולא ידעתי שצריך לשיר שיר כדי להתקבל, אז שרתי את 'יונתן הקטן'. לימדו אותי עברית בבית הספר, שברתי שיניים וזה לא היה פשוט. התיאטרון היה הדבר היחיד שגרם לי להתנתק ולשחרר את חוסר הביטחון".
"הם מלמדים אותי צניעות והשקעה אמיתית, ומזכירים לי שגם בי יש את הילד שרק רוצה לעוף וליהנות, למרות שככל שמתבגרים זה נהיה קשה יותר. אחרי הפרמיירה חיכו לי מלא ילדים שרצו להצטלם, צחקו ממבוכה והתקרבו, ואמרתי לעצמי: 'וואו, אני במקום הנכון'. בתקופה הזו, עם המלחמות וכל הבלאגן, הפידבק התמים שלהם פתאום מזכיר לך את האנושות ומטעין באנרגיות שלא ציפיתי להן".
התרעות פיקוד העורף