מי שנחשבת לאחת הפזמונאיות והמתרגמות הפורות והמשפיעות בעולם הילדים מבלה בשנים האחרונות זמן רב באיסוף חומריה ובהעלאתם לאתרה הרשמי. "כשהייתי צעירה פיזרתי שירים לכל עבר ולכל רוח, ולעיתים הם אפילו אבדו לי", היא אומרת. "לכן אספתי כעת את כל היצירות שהצלחתי למצוא והעליתי אותן לאתר האינטרנט שלי. יש שם כמעט אלף שירים".
"דוגמה אחת שהלהיבה אותי, ומופיעה גם על גבי ההזמנה, היא האיור לשיר 'אדון חרדון המפוזר'. המאייר לקח את הסיפור על החרדון ששכח מאין בא ולאן הוא הולך, ויש לו כיוונים וחיצים והוא תועה בדרך, וזה מעוצב בצורה מופלאה. להפתעתי מופיע בתערוכה גם איור יפה של עץ ורוח שאיירה הנכדה שלי, פז נאור".
הדרך אל הלב
"אחרי כמה ימים נחצ'ה שלח לי מכתב וסיפר שיצאה לו מנגינה עצובה מדי ושהשיר לא מתאים לטקס סיום. הוא שאל אם יש לי עוד שיר, אז כתבתי במיוחד שיר בשם 'זרעים של מסטיק', שממנו הוא התלהב. נחצ'ה ביקש ממני לכתוב עוד עשרה שירים בסגנון דומה כדי שנעשה מזה הצגה. צחקתי צחוק גדול, כי מעולם לא כתבתי הצגה לפני כן. אבל לשמחתי זה זרם לי בטבעיות וללא מאמץ רב מדי. אחרי שהוספתי קטעי קישור, שיהוו קו מחבר שיתאים לילדים בקיבוץ, נולדה ההצגה ‘זרעים של מסטיק'".
הברוש שבחצר
"נורית הייתה אז ממש בתחילת דרכה. זה היה השיר השני שלה בסך הכל שהתפרסם בתקשורת. אני זוכרת שהגעתי אליה והשמעתי לה את המילים, והיא כתבה לחן מדהים. השיר יצא כל כך טוב ומורכב, ששאלתי אותה בחשש: 'נורית, זה שיר לילדים? את באמת חושבת שילדים יצליחו לשיר את זה?'. היא הסתכלה עליי וענתה לי במשפט שאני לא שוכחת: 'לאה, את פשוט לא נותנת לילדים מספיק קרדיט'. היא צדקה בגדול. אני מאוד אוהבת לעבוד איתה. כל מנגינה שנורית הירש כותבת היא מתנה וחג עבורי".
יצירתה של נאור לאורך השנים מאופיינת באופטימיות רבה. "כך זה היה לפחות עד הזמן האחרון", היא מודה. "המצב שהשתנה במדינה השפיע עליי עמוקות, ואני מאוד-מאוד מקווה שיהיה פה טוב". אירועי 7 באוקטובר הותירו את חותמם על נאור, שנמנתה עם מקימי קיבוץ נחל עוז בעוטף עזה. היא ובן זוגה היו חברים בגרעין הנח"ל שהקים את הקיבוץ, עד שבתחילת שנות ה-60 עברו לתל אביב.
"התחושות שלי מאז 7 באוקטובר נוראיות", היא אומרת. "יש לנו חברים בנחל עוז, מראשוני המשק שייסדו את הקיבוץ איתנו. היינו איתם בקשר טלפוני רציף באותו יום נורא. הם סיפרו לנו בזמן אמת שהם מתחבאים בממ"דים, שיש מחבלים שמסתובבים במשק ושהם לא יודעים מה עומד לקרות. ליווינו אותם בחרדה גדולה לאורך כל השעות האלו".