המחזה לוקח שאלות ענקיות ומושיב אותן בחדר קטן. אלוהים מתלונן שרק כשרע נזכרים בו; כשטוב, מישהו בכלל טורח להרים אליו מבט? מבחינתו הכל היה נפלא עד היום החמישי לבריאה. ואז הגיע היום השישי, הוא ברא את האדם - ומשם העסק הידרדר במהירות.
כשאלה שואלת מה היה חסר בעולם המושלם, הוא עונה: חבר. מישהו לגדול איתו. אלא שהחבר הזה קיבל עולם על מגש של כסף והטביע אותו בדם. פתאום אלוהים אינו שליט עצבני עם אצבע על הכפתור, אלא יוצר שרואה את מפעל חייו נהרס בידי מי שהיה אמור להיות שותפו הטוב ביותר.
"אוי אלוהים" היא הצגה שכדאי לראות לא רק כדי ליהנות, אלא כדי לצאת ממנה קצת פחות בטוחים שאנחנו תמיד הצד הצודק בסיפור. היא מציעה שעולם בלי אלוהים הוא כמו יצירת אמנות בלי משמעות: אפשרי, אולי, אבל הרבה יותר משעמם.
התרעות פיקוד העורף