ב-20 באוגוסט 2026 תיפתח ב"בפנוכו", מרחב מארח מבית intu ריאליטי, התערוכה הקבוצתית "גופים בלתי מזוהים", המוקדשת כולה ליצירה של אמניות ואמנים על הקשת הטרנסית. התערוכה תתקיים בכתובת איתמר בן אב"י 9, תל אביב, ותפגיש כ-20 אמניות ואמנים שיציגו עבודות מקוריות שנוצרו במיוחד עבורה, בציור, פיסול, וידאו ומדיומים נוספים. היצירה, האוצרות וההפקה צומחות מתוך הקהילה הטרנסית ומבקשות להעניק במה ישירה ואותנטית לחוויות ולקולות של חבריה. אוצרי התערוכה, אנדי שחם וג'סי ברנדט, שניהם פעילים בקהילה הטרנסית, מבקשים להזמין את הציבור הרחב לפגוש את החוויה הטרנסית כאנושית, טבעית ורבת-פנים. אירוע הפתיחה יתקיים ביום חמישי, 20 באוגוסט: הכניסה לחלל תתאפשר החל מהשעה 18:30, ואירוע הפתיחה עצמו יחל בשעה 20:00. הכניסה לתערוכה ולאירוע הפתיחה חופשית.
במהלך ערב הפתיחה יתקיימו הקרנות וידאו, מופעי פרפורמנס וריקוד, הקראת טקסטים, שירה, קעקועים, די-ג'יי, חנות גלריה ופעולות אמנותיות חד-פעמיות שיפעילו את החלל לאורך הערב. לדברי האוצרים, מדובר בהזדמנות להיחשף ליצירה טרנסית שנוצרת ומוצגת מתוך הקהילה עצמה, כשהקול, הידע וניסיון החיים הטרנסי נמצאים בחזית. התערוכה נערכת בשיתוף מרחב "בפנוכו", ליין העסיס, המשולש הוורוד ופרויקט גילה להעצמה טרנסית. התערוכה תינעל ביום חמישי, 27 באוגוסט 2026, באירוע נעילה שיתקיים בין השעות 19:00 ל-20:30.
אודות הגופים השותפים: ליין העסיס הוא ליין תרבות ואמנות קוקסי-טרנסי היוצר מרחבים קהילתיים של שייכות, נוחות וגאווה בתרבות ובהיסטוריה הטרנסית. המשולש הוורוד הוא מיזם חברתי ופלטפורמה לאמנות קווירית, שמטרתה לתמוך באמנים ובאמניות קווירים, לעודד יצירה ולהנגיש אמנות קווירית לקהל הרחב. פרויקט גילה להעצמה טרנסית, שהוקם בשנת 2010, פועל לקידום זכויות הקהילה הטרנסית בישראל, להעצמה אישית וקהילתית ולהרחבת הגישה למשאבים ולהזדמנויות.
בתערוכה משתתפים ומשתתפות: רומי אלבום, אביב סתיו פלד, יער סנדו, נופר שדה, גון מזראי, אלכס גרין, רפאל רוזנבוים שלום, מקס מדנבליק, עומר בן צור, אדריאן אדרי, סהר קן-תור סבח, תומר שקד, אפולו אריאלי תלם, נתן פרלמן, תום אייזנברג, אנדי שחם, תומר טננבאום, דניאל שועלי, גומא שמואל אזולאי, ויצירה של אור שרון ונומנום המוצגת מטעם פרויקט גילה להעצמה טרנסית.
לדברי האוצרים, אנדי שחם וג'סי ברנדט: "התערוכה היא הזדמנות ייחודית וחדשנית להיחשף ליצירה טרנסיתאותנטית - שמגיעה מיוצרים טרנסים, שמתוכננת, מופעלת וחוגגת יצירה ועסקים טרנסים. זו תערוכה שנותנת במה ופלטפורמה קהילתית ומאפשרת לקולות להגיע אל הציבור הרחב באופן ישיר, לא מצונזר ולא מתנצל. תערוכה שבה הקול, הידע וניסיון החיים הטרנסי בחזית - לא כדרך אגב, ולא מנקודת מבט חיצונית."
"זוהי תערוכה ראשונה מסוגה, בה כל היצירות המוצגות הן של יוצרים טרנסיים. בין מטרותיה לאפשר לחוויות ודעות שונות להתקיים במקביל במרחב מבלי לבטל אחת את השנייה. אנו מקווים שהיא תועיל לקהילה ולצופים לפתוח ולדון בקרבה ובמרחק שהחוויות האלה מעלות אצלנו, ותעזור לנו לחקור את החוויה הטרנסית כחוויה אנושית וטבעית - שכולנו יכולים להזדהות איתה."
אוצרי התערוכה, אנדי שחם וג'סי ברנדט, שניהם פעילים בקהילה הטרנסית, מבקשים להזמין את הציבור הרחב לפגוש את החוויה הטרנסית כאנושית, טבעית ורבת-פנים.
ג'סי ברנדט הוא אקטיביסט טרנס, יזם חברתי, מרצה וסופר, שעשייתו משלבת בין פעילות חברתית לתרבות ואמנות קווירית. הוא עומד מאחורי מיזם המשולש הוורוד ומשמש כחבר בצוות ההפקה של ליין העסיס. בעבודתו האקטיביסטית הוא מעניק מקום מרכזי לאמנות, לייצוג חזותי ולנראות קווירית, כחלק מהשאיפה להרחיב את השיח והייצוג של הקהילה במרחב הציבורי והתרבותי.
אנדי שחם הוא אמן טרנס שעבודותיו עוסקות במגדר, זהות וחוויות גוף. באמצעות מגוון מדיומים, בהם הדפסים, ציורי שמן ואקריליק, הוא מביא ליצירתו את ההתמודדות האישית שלו עם אנדומטריוזיס כגבר טרנס, לצד החוויות והשינויים המלווים אותו בתהליך המעבר שהוא עובר.
גון מזראי מבקש בעבודותיו לחבר בין הגוף הטרנסי לבין הטבע, דווקא מול הטענה שטרנסיות היא דבר "לא טבעי". מבחינתו, הגוף אינו זר לנוף אלא חלק ממנו. גם השימוש במראות נועד להפנות את המבט אל צלקות הניתוח העליון ולהציג אותן בגלוי: "הן יכולות להיות חלק משמעותי מהסיפור של האדם", ואף סימן לתהליך ולגוף שנבחר.
אביב סתיו פלד שם את הדמויות במרכז ומבקש שהצופה יפגוש קודם כל את הקשר והקרבה ביניהן. לצד העיסוק בחוויה הטרנסית, חשוב לו להציג גם אהבה, תשוקה ועתיד, ולא רק מאבק וסבל. לדבריו, "נמאס שמכירים אותנו רק דרך הסבל שלנו". האינטימיות בעבודותיו נשענת גם על החוויה האישית שלו ועל הרצון להראות אהבה טרנסית כמקום של ביטחון ושייכות.
אנדי שחם בוחר לעיתים להסתיר את פני הדמות כדי להשאיר את הגוף במרכז ולאפשר לצופה להזדהות איתובאופן רחב יותר. בסדרה "אור טבעי" הוא עוסק בצורך החברתי להפריד בין "טבעי" ל"לא טבעי", ומבקש לערער על החלוקה הזאת. מבחינתו, שינויים בגוף יכולים להיות טבעיים כאשר הם נעשים מתוך רצון להגיע לשלמות איתו. בצבעים העזים הוא מנסה להעביר תחושה של "שריפה בגוף", הקשורה הן לאנדומטריוזיס והן לחוויה המתמשכת של שונות.
תומר טננבאום עוסק בחוויית ההמתנה שמלווה תהליכים רפואיים והתאמה מגדרית. הדפים הקרועים והעומס החזותי בעבודה נועדו ליצור תחושה של כאוס ושל "רדיפה אחרי פיסות מידע". חלק מהמשפטים שמופיעים בה נאמרו לו בעצמו לאורך הדרך. מבחינתו, ההמתנה היא שלב שבו "הסבל והחלום נפגשים" זמן קשה, אך גם כזה שבו האדם בונה ולומד את עצמו.
בסופו של דבר, "גופים בלתי מזוהים" אינה מבקשת להציג חוויה טרנסית אחת, אלא דווקא לפתוח מקום למגוון רחב של קולות, גופים וסיפורים. דרך אהבה, כאב, שינוי, המתנה, טבע ושייכות, האמנים המשתתפים מציגים את עולמם מנקודת המבט שלהם, בלי תיווך ובלי ניסיון להתאים אותו לציפיות מבחוץ. אולי דווקא שם נמצא הכוח של התערוכה: ביכולת שלה להזמין את הקהל להסתכל מקרוב, להקשיב, ולהכיר את האנשים שמאחורי ההגדרות.
התרעות פיקוד העורף