הוא פשוט הוריד אותה מהקיר
ב-1911 פרוג'ה היה מהגר איטלקי צעיר שחי בצרפת ועבד בעבר עבור חברה שביצעה עבודות זכוכית בלובר. הוא הכיר את המבנה ואת שגרת העובדים, ואף היה מעורב בהתקנת זכוכיות הגנה על יצירות במוזיאון. יום שני, 21 באוגוסט, היה יום נוח במיוחד לגנב כי הלובר היה סגור לקהל.
לפי הגרסה שמסר בהמשך, פרוג'ה הגיע בשעות הבוקר כשהוא לבוש בבגד עבודה לבן מהסוג שלבשו עובדי המוזיאון. בסביבות שבע בבוקר הוא הגיע ל-Salon Carré, שם הוצגה המונה ליזה, הוריד אותה מהקיר, לקח אותה לאזור שירות סמוך ושם הוציא את לוח העץ שעליו צוייר הדיוקן מתוך המסגרת וממעטפת ההגנה. המונה ליזה אינה ציור ענק. גובהה כ-77 סנטימטרים ורוחבה כ-53 בלבד. ברגע שהשתחררה מהמסגרת הכבדה, אפשר היה לשאת אותה.
אף אחד לא שם לב
בהתחלה זה לא נראה חריג במיוחד. ציורים בלובר הוסרו לעיתים ממקומם כדי לצלם אותם או לבצע בהם עבודות אחרות, ולכן ההנחה הראשונית הייתה שהמונה ליזה פשוט נמצאת אצל צלמי המוזיאון. ברו המשיך לחכות. בסופו של דבר נשלח מישהו לברר מתי תחזור. החיפוש החל, ועד מהרה התברר שאחד האוצרות הגדולים של הלובר פשוט נעלם. המוזיאון נסגר לצורך החקירה והמשטרה הציפה את המקום בחוקרים.
התמונה הריקה הפכה לחדשות עולמיות
הגניבה לא לקחה ציור אלמוני והפכה אותו בן-לילה ליצירת מופת. המונה ליזה הייתה מוכרת ומוערכת הרבה קודם. במאה ה-19 היא כבר זכתה למעמד מיוחד בקרב מבקרים, סופרים ואומנים, ולאונרדו כמובן היה אחד השמות הגדולים בתולדות האומנות. אבל משהו קרה באוגוסט 1911. פתאום היא כבר לא הייתה רק ציור. היא הייתה סיפור. תמונות שלה הודפסו שוב ושוב בעיתונים. פרטי החקירה התפרסמו ברחבי העולם. הוצעו פרסים למי שיחזיר אותה. שמועות, תיאוריות קונספירציה וחשודים מילאו את הכותרות.
במובן מסוים, הגניבה התרחשה ברגע היסטורי מושלם: טכנולוגיות הדפוס והצילום אפשרו לעיתונים להפיץ את פניה של המונה ליזה במהירות ובכמויות שלא היו אפשריות בדורות קודמים. מיליוני אנשים שלא ביקרו מעולם בלובר פתאום ידעו בדיוק איזה חיוך הם אמורים לחפש. במילים אחרות: פרוג'ה גנב ציור והחזיר מותג עולמי.
פיקאסו נכנס לתמונה
כשפרשת הפסלים הגנובים צפה מחדש על רקע החיפושים אחר המונה ליזה, המשטרה חשדה שאולי נחשפה רשת רחבה יותר של גניבות מהלובר. אפולינר נעצר בספטמבר 1911 ונכלא למשך מספר ימים וגם פיקאסו נקרא לחקירה. פיקאסו ואפולינר לא היו אחראים לגניבת המונה ליזה, והחקירה נגדם בהקשר הזה לא הובילה לדבר.
שנתיים בחדר
"החזרתי אותה לאיטליה"
ובכל זאת, הסיפור הפטריוטי עבד לפחות על חלק מהציבור האיטלקי. היו מי שראו בו אדם שהחזיר זמנית את לאונרדו הביתה. לפני שחזרה לפריז, המונה ליזה אף הוצגה באיטליה. ב-4 בינואר 1914 היא שבה למקומה בלובר. רק שהיא כבר לא הייתה אותה מונה ליזה.
מה קורה כשציור הופך לסלב
והיום הלובר מתמודד עם בעיה הפוכה לחלוטין מזו שהייתה לו ב-1911: לא שאיש אינו מבחין כשהמונה ליזה נעלמת, אלא שיותר מדי אנשים רוצים לראות אותה בו-זמנית. הלובר עצמו מתייחס אליה כאל "סופרסטאר", ובשנים האחרונות נדרשו שוב ושוב פתרונות מיוחדים כדי להתמודד עם זרם המבקרים שמגיעים במיוחד עבורה.
התרעות פיקוד העורף