"כתיבה זה עניין שמוציא אותך מן הכלים", אמר פעם אלוני, שהלך לעולמו ב-1998. "אתה מתחיל להאמין לאט-לאט במה שאתה כותב. לפעמים אני בעצמי מתפלא. מתפלא איך אדם יושב בחדר ומגיע מנקודה לנקודה לדברים שמעולם לא למד ולא ראה אותם. אני חושב שזאת השראה. האקטואליה משתנה מהר מדי, התיאטרון צריך לעסוק במה שקבוע. אני לא מאמין בתיאטרון שמראה לאנשים את הראי של הרחוב שלהם. בשביל זה יש להם רחוב. תיאטרון צריך לתת להם את מה שאין ברחוב - את המסתורין, את האשליה".
חולל נסים לכל אדם
בשנות ה-60 וה-70 נעשה אלוני לאחד האנשים החזקים והמשפיעים בתיאטרון, ומחזותיו "המהפכה והתרנגולת" (1964), "הכלה וצייד הפרפרים" (1967), "דודה ליזה" (1969), "נפוליון - חי או מת!" (1970), "שעיר אחד לעזאזל" (1973) ו"אדי קינג" (1975) היו ללהיטי ענק.
לאורך הקריירה תרגם אלוני לעברית כ-60 מחזות, בהם "רביזור", "יתוש בראש", "משרתם של שני אדונים", "אותלו", "קוויאר ועדשים" ועוד מחזות שחלקם מועלים עד היום בתיאטרון. "הוא הביא ערך מוסף אדיר לא רק כמחזאי אלא גם כמתרגם", מציין וישינסקי. "הוא תרגם מחזות רבים עבור במאים גדולים אחרים, שידעו בדיוק מה נסים שווה, והיו מעניקים לו כמה ימים מרוכזים לעבוד לבד עם השחקנים על הטקסטים. לא עשו את זה עבור אף מתרגם אחר. הוא ממש ביים אותנו דרך התרגום שלו. שיחקתי בהרבה קומדיות שהוא תרגם, והימים שבהם עבדנו רק איתו על הניואנסים של השפה היו ימים מופלאים".
עכשיו מתחילים להעריך
"רק עכשיו מתחילים להעריך אותם, 'לחגוג' 100 שנה להולדתו. כבמאי, נסים נהג לשנות את הטקסטים שכתב לעיתים קרובות, גם לפני הצגת הבכורה, כך שהיה על השחקנים ללמוד בעל פה גרסאות שונות של טקסטים. הוא העריך מאוד את השחקנים שערב-ערב מתמודדים באומץ עם תגובות הקהל. הוא עצמו, כדבריו, לא היה מסוגל לעמוד על הבמה, ובפרמיירות, כשנקרא להשתחוות עם כל השחקנים, היה שותה כדי לאזור עוז". ב-1993 לקה נסים אלוני באירוע מוחי, ולאחר תקופת שיקום חזר לעבוד. הוא נפטר ב-13 ביוני 1998 בגיל 71 ונטמן בבית העלמין ירקון.
התרעות פיקוד העורף