"במשך השנתיים הראשונות למלחמה הייתי בהלם", טולדנו מספר. "בתוך כל הכאוס לקח כמה שבועות עד שנפל לי האסימון, שזה היה תאריך יום ההולדת שלה. האסון הלאומי היה כל כך חזק עבורי. זו לא רק הטראומה האישית שלי, מדינה שלמה נמצאת בטראומה".
תחושת שייכות לאדמה
בחודשים הראשונים של המלחמה, טולדנו נרתם למאמץ החברתי הכללי. "נידבתי את עצמי, עם הרכב שלי, לנסיעות בבוקר ובלילה לכל מיני חורים עם ציוד לחיילים", הוא משחזר. "אחר כך התחילה העזרה לחקלאים. היו איתי מלא אזרחים שקמו מוקדם בבוקר כדי להגיע לקטיף בגבול עזה, בלי לדעת מה זה חקלאות בכלל. זה היה הדבר הכי יפה שראיתי בחיי, העזרה ההדדית הזו".
קודם כל התיאטרון
"זוהי דרמה משפחתית המתרחשת במושב, בזמן המלחמה, במהלך כמה ימים של מעין הפסקת אש", מספר טולדנו. "כל תושבי המושב עזבו, מלבד משפחה אחת. עמוסי, ראש המשפחה, מנהל עסק של צימרים ומתחילת הקורונה, דרך המלחמה, הוא במצב רע מאוד והמשפחה נקלעת לחובות. בתוך הכאוס הזה, הבת הצעירה מתארסת, והמשפחה מתאספת לחגיגת האירוסין".
"ההצגה מצליחה מאוד. הקהל הישראלי אוהב לראות תיאטרון שמדבר עלינו, על המדינה, זה עובד טוב מאוד. אנחנו מקבלים אהבה ענקית בכל מקום שאנחנו באים אליו. אני גם שמח מאוד על עשייה ישראלית מקורית כמו 'מסיבת אירוסין'. תענוג להראות פיסת היסטוריה מקומית דרך סיפור משפחתי קטן".
זו פריווילגיה, להיות כמו גלולת הרגעה כזו. דווקא בתקופה הזו אני מרגיש את זה הכי חזק. אנשים צמאים לזה. אני מרגיש את האהבה מהקהל ושהקהל רוצה לצאת קצת מהבית ומהטראומה. ואני מקווה לטוב. מה שיש לנו היום חייב להשתנות".
התרעות פיקוד העורף