פעם היה די בכך שהצגה תהיה עשויה היטב. סיפור טוב, שחקנים מקצועיים, תלבושות יפות וקצת מוזיקה חיה הספיקו כדי לספק לקהל ערב מכובד. היום הרף אחר. לא מפני שכל הצגה צריכה להמציא מחדש את הבמה, אלא מפני שהקהל כבר ראה וחווה הרבה יותר. בתקופה שבה הכרטיסים אינם זולים, הזמן יקר ומחוץ לבית מחכה שפע של תרבות ובידור, "נחמד" כבר אינו המלצה. לפעמים הוא אפילו סיבה להישאר בבית.
זו התחושה שמותירה "הנערה מהדואר" של הבימה. לא מדובר בהצגה רעה. אין בה כשל גדול, רגע מביך במיוחד או סצנה שצריך לעקור ממקומה. יש בה סיפור מעניין, קצב טוב, תלבושות נהדרות וכמה הופעות משחק מוצלחות. הכל עובד. שום דבר לא ממש בוער.
"הנערה מהדואר" לא תמשוך לתיאטרון את מי שממילא אינו אוהב אותו. היא עלולה דווקא לאשר עבורו את הדימוי המיושן ביותר של המדיום: משחק מודגש, בימוי צפוי וסיפור שמוצג בכבוד, אך ללא דחיפות. וגם לאוהבי תיאטרון יהיה קשה לבחור בה על פני שפע ההצגות הנהדרות שמוצגות כיום.
הצגה לא חייבת להיות מהפכנית כדי להצדיק כרטיס, אבל היא צריכה להציע רגש עמוק, מחשבה חדשה או חוויה שתישאר. ל"הנערה מהדואר" יש כמעט הכל, מלבד סיבה מספיק טובה להגיע בשבילה לתיאטרון.
התרעות פיקוד העורף