כאן תתגבש גם הזהות שבין ישראל הצעירה ל"מדינת תל-אביב", בה תוכרז המדינה, כשראש הממשלה לא חובש כיפה, ולא מזכיר ולו פעם אחת את אלוהים, ובה מלחמת הקיום החל מנובמבר 1947 תנוהל מבנייני המטכ"ל בתל-אביב ובפיקוד יוצאי קיבוצים.
"ישראל הראשונה", יכנו אותה אחדים, כמושג לגנאי וחשדנות המבקשים לערער את תג הראשוניות והחלוציות שהייתה באותה חוצפע ישראלית. [חוצפע, אגב, איננה חוצפה, אלא בעיקר אסרטיביות ותעוזה].
במובן זה, צוותא, היא תזכורת לאותו שבט שחש כיום מתמעט ומתגונן. ואכן, צוותא, שהוקמה תחת כותרת המשנה "המרכז לתרבות מתקדמת", נוסדה בלב תל-אביב הבורגנית בשנת 1972 בידי תנועת השומר הצעיר, מפ"ם והקיבוץ הארצי.
פתיחת האירועים לציון 70 שנה להקמתו של המועדון המחופר היטב מתחת לאחד הקניונים הראשונים בארץ - ה"לונדון מיניסטור", כינסה באולם הצר את מיטב אנשי מדינת תל-אביב, מדינה שכבר אינה ההגמוניה, אך בעלת חיוניות, קטר ליברלי המושך עדיין את רכבת העבריות במעלה ההר.
אותה "חבורת אודיסה", לא בכדי הגיעה לכאן. בשלהי המאה ה-19 היוותה אודיסה, אבן שואבת ליהודים המהפכניים שביקשו לחולל תרבות עברית חדשה, חבירה מאוחרת לרוח הלאומיות שסחפה את אירופה. אודיסה, כמו תל-אביב, הייתה עיר חטאים, בה "אש הגיהנום בוערת סביבה מהלך 40 על 40 מילים", על שפתו של חוף-ים, ללא מוסדות רבניים, הוויה קוסמופוליטית בה גם אנשי העולם-התחתון דוברי יידיש.
צוותא היא גלגול מתבקש שלהם. לא בכדי, הפגנות השמאל בהם נוכחים לא מעט אנשי התנועה הקיבוצית, ייערכו מעתה בכיכר מלכי ישראל שתהפוך בדם וקנאות לאומנית לכיכר רבין; וכיכר מוזיאון תל-אביב הסמוכה לצוותא, תהפוך לכיכר החטופים; וההפגנות כנגד ניסיון ההפיכה המשטרית, יצאו מכיכר הבימה הסמוכה אל רחובות אבן גבירול.
אבל צוותא היא גם תזכורת למדינת תל-אביב שנמוגה, אולם צנוע של ישראליות בסנדלים, נעדרת יומרות, פנס בחשיכת המרתף וצוהר עגום לעידן שבו תרבות שפע וצריכה היו כל מה שהישראליות ההיא סלדה ממנו. ולא מעט תמימות, אך לא נאיביות.
התרעות פיקוד העורף