"זה היה נוכח מאוד בחיים שלו. אני הכרתי אותו בגיל 32, אבל אני יודעת שזה היה אצלו עוד קודם. הוא עסק בעיקר בפיסול, בכתיבה ובקולנוע. מה שעוד אפיין אותו היה שהוא היה צרכן של אמנות ותרבות בכל ההיבטים. הוא אהב הכל: תיאטרון, מחול, קולנוע, ציור, פיסול וספרות. כשטסנו לחו"ל, לא חשוב לאיזה חור, הוא היה מוצא את המוזיאון לאמנות. העניין הזה היה עמוק אצלו. באמצע שנות ה-90 נולד לו הרעיון להקים גלריה וגן פסלים בשטח הפקר נטוש בשדות, והוא הגשים את זה".
"מצבו לא כל כך טוב, אבל אנחנו הולכים לטפל בו קצת. בהמשך הוא שיפץ מבנה נטוש ועשה ממנו גלריה, שהיו בה תערוכות מתחלפות של אמנים רבים. ב-1999 היה טקס הפתיחה של המקום, ועד מותו של חיים הוצגו שם למעלה ממאה תערוכות. הייתה בגלריה פעילות מטורפת, והוא עשה הכל בעצמו, במו ידיו – החל מלמצוא אמן שהוא רוצה לעשות איתו תערוכה ולהביא אותו הנה, דרך עבודה במקום, כולל תחזוקה שוטפת ותקיעת מסמרים, ועד אוצרוּת".
"הוא עשה הכל – גם ללא תקציב. הגלריה הזאת הייתה פרויקט חייו. כל יום הוא היה שם פעמיים-שלוש לפחות. הייתה לו וספה כזו, שהוא היה רוכב עליה דרך השדות. הוא ממש חי את המקום הזה. כולם נשארו שבורי לב אחרי שהוא נחטף ונרצח בשבי. אפילו עכשיו, כשאני מדברת איתך, הלב שלי שבור".
הגשמת חלום
בתערוכה יוצגו כמה מפסלי עיסות הנייר של רייכנשטיין, פסלים שעליהם קיבל בדצמבר 2022 מלגה מטעם קרן גרשוני. "בחרנו להציג מבין יצירותיו דווקא את הפסלים האלה כי החלום הגדול שלו היה להספיק ליצור מספיק פסלים מעיסת נייר כדי לעשות תערוכה באחת הגלריות בתל אביב", אומרת אחותו, "והנה, זה מתגשם, בצורה כואבת מאוד אחרי מותו".
התרעות פיקוד העורף