אבל הפריצה האמיתית הגיעה ב-1907. פיקאסו הציג את "העלמות מאביניון", ציור של חמש נשים שגופן ופניהן מפורקים לצורות חדות וזוויתיות. היצירה עוררה תגובות קשות גם בקרב אמנים שהכירו אותו. היא נראתה גסה, מוזרה ומתריסה, והתרחקה מכל מה שנחשב באותה תקופה לציור יפה. בדיעבד, היא נחשבת לאחת מנקודות המפנה החשובות באמנות המודרנית.
פיקאסו לא נשאר נאמן לסגנון אחד. לאורך חייו עבר בין ציור, פיסול, קרמיקה, הדפס וקולאז', ולעיתים שינה את שפתו האמנותית באופן קיצוני. היקף עבודתו היה עצום: לפי הערכות מקובלות, הוא הותיר אחריו יותר מ-50 אלף יצירות מסוגים שונים. המספר הזה כמעט בלתי נתפס, אבל הוא גם מסביר כיצד הצליח להשפיע על כל כך הרבה תחומים. במשך עשרות שנים הוא המשיך לעבוד, לנסות, להמציא ולנטוש רעיונות, גם לאחר שכבר הפך לאחד האמנים המפורסמים בעולם.
יחסיו של פיקאסו עם נשים היו מורכבים ולעיתים פוגעניים, וחלק מבנות זוגו תיארו לאורך השנים מערכות יחסים שהתאפיינו בשליטה, בקנאה ובפגיעה רגשית. נשים רבות שהופיעו בציוריו היו גם בנות זוגו, אהובותיו ומוזות שלו, אבל במשך שנים סופרו סיפוריהן בעיקר דרך מבטו. בשנים האחרונות הולך ומתרחב הדיון גם בחייהן, ביצירתן ובמחיר האישי ששילמו.
פיקאסו נפטר ב-8 באפריל 1973, בגיל 91, בביתו שבמוז'ן שבצרפת. הוא הותיר אחריו גוף יצירה אדיר, שוק אמנות המגלגל סכומי עתק ומעמד שכמעט שום אמן אחר במאה ה-20 לא הצליח להשתוות אליו. יצירותיו ממשיכות להופיע בתערוכות גדולות, להימכר במחירים גבוהים ולהשפיע על אמנים צעירים. במקביל, השאלות סביב דמותו נעשות מורכבות יותר ככל שחולפות השנים.
בישראל נרשמה לאורך השנים נוכחות לא מבוטלת של פיקאסו. מוזיאון ישראל הציג בעבר תערוכה מקיפה של עבודותיו על נייר, ומוזיאון תל אביב לאמנות אירח תערוכה שעסקה ביצירותיו בנושא מלחמות השוורים.
145 שנה אחרי שנולד, קשה יותר מתמיד להפריד את פיקאסו הצייר מהאדם שהיה. יש מי שמתפעלים ממה שעשה על הבד ומסתייגים ממה שעשה מחוצה לו, בלי לנסות ליישב את הסתירה. האיש שפירק את הפנים האנושיות כדי להראות לעולם שאפשר להתבונן בהן אחרת השאיר אחריו דיוקן אישי שהדורות הבאים עדיין מנסים להרכיב.
התרעות פיקוד העורף