"עבודה זרה" מתקיימת בשיתוף "מיזם נפשות", הפועל להעלאת המודעות לבריאות הנפש ולעידוד שיח ציבורי פתוח סביב חוויות נפשיות וחברתיות.
הדלתות נעולות
גייליס עלתה ארצה מאודסה ב-2013. "בהשכלתי אני מהנדסת. באוקראינה עסקתי גם בצילום ובאמנות. אני באה מבית של אמנים", היא מספרת. "כשעליתי רציתי להתמקד בתחום האמנות, אבל עד שזה הצליח עבדתי בכמה וכמה עבודות. באחת מהן הייתי מנקה בקומת מחלקת התרבות בעיריית תל אביב והייתי מדמיינת את עצמי משתפת פעולה איתם. לקח לי הרבה שנים להגיע למקום שבו אני נמצאת היום".
"בגלל שהייתי צריכה להתחיל להתפרנס, חיפשתי את הדבר הראשון שיכולתי לעבוד בו. ניסיתי בהתחלה לעבוד כצלמת אירועים, אבל אמרו לי שקודם צריך במשך שלושה חודשים לעזור ללא תשלום לצלמים, לסחוב ציוד, ואחר כך לקנות ציוד לעצמך. זה לא התאים לי, כי הייתי צריכה לא 'אחר כך', אלא 'עכשיו'. לכן חודש אחרי שהגעתי התחלתי לעבוד בוולט. העובדה שהזמן גמיש גם מאפשרת לי מדי פעם, אם יש איזה פרויקט יצירתי, להתפנות אליו".
היצירות שלה בתערוכה, שבהן מוצג בין השאר משלוח המונח ליד הדלת, הן בעלות משמעות כפולה. "זה כמו התחושה שהרגשתי כעולה חדשה", היא מתארת. "אני באתי, אני כאן, אבל הדלתות נעולות. תשאירו כאן, אבל לא רוצים קשר איתך".
לצד העבודות היא כותבת משפטים בעברית שלמדה, כגון "להשאיר ליד הדלת" ו"מעלית לא עובדת". "גם את זה אני מדמה לעלייה", היא מסבירה. "עליתי לארץ, אבל מבחינת תעסוקה זה לא עובד. בין המילים שלמדתי יש גם המילה 'אחי'. יש כאלה שכותבים לי 'אחי', אבל הם לא יודעים שאני לא 'אחי'".
האירוניה של המצב
"בהתחלה זה היה מעניין, כי את כאילו משחקת תפקיד אחר. את כמו באיזה סרט, לא דומה למה שהיית קודם", היא מתארת. "יש רגעים מעניינים, סוג של ניסיון, את גם פוגשת כל מיני אנשים. אבל אחר כך את מתעייפת ולא רוצה לעסוק בזה. זו עבודה קשה פיזית, את כל הזמן סוחבת מגשים, אין רגע של מנוחה. בתערוכה אני מראה את הבפנים של המטבח, שהוא הפוך מהזוהר שבמלונות. עכשיו אני כבר לא עובדת כמלצרית. לא רוצה יותר".
כיום פרשטמן גרה בהוד השרון ועוסקת בפרויקטים תיאטרליים, "אבל עדיין הכל בהתחלה", היא מדגישה. "עכשיו אני עובדת באופן חלקי במקצוע שלי ומקווה שתהיה יותר עבודה. החיים של המהגרים לא פשוטים. בעבודות שלי אני גם מציגה את האירוניה שבמצב".
"כשהגענו, אשתי ואני בדקנו את השוק, ניסינו לחפש עבודה, אבל ראינו שהרוב עובדים כפרילנסרים ושזו זירה קטנה", הוא מספר. "התחלתי לעבוד כטבח בדוכן של אוכל גיאורגי ברמת גן. אף פעם לא עבדתי קודם כטבח, אבל למדתי מהר. הייתי מכין חינקלי, סלטים. כיום אני עובד במקום אחר, גם הוא בענף המזון".
ביצירותיו שבתערוכה מתאר ירין את עבודתו הנוכחית. ביצירות מוצגות, לדוגמה, קופסאות של פירות וירקות שבתוכן איורים של אנשים העוסקים במזון. "הדבר הכי קשה עבורי בעבודתי הנוכחית הוא שאין תחושה של אופק, של פרספקטיבה", הוא מודה. "אני שואל את עצמי איך אפשר לפרוץ את המעגל הזה ולעבוד במקצוע שלי".
התרעות פיקוד העורף