אני מאמינה בגורל. מאמינה שהכל כתוב איפשהו, שלכל דבר יש סיבה ושגם ההחלטות הכי מטופשות שקיבלנו בחיים היו אמורות לקרות. אבל אחרי "יום המזל שלי" בבית ליסין, אני שוקלת להחליף את כל הפילוסופיה הזאת בקובייה. תחשבו כמה זמן אפשר לחסוך. במקום להתלבט, להתייעץ עם חברות, לשלוח הודעות קוליות באורך של פודקאסט ולשלם לפסיכולוגית כדי שתשאל מה אני מרגישה לגבי כל זה - פשוט מטילים קובייה. יצא שש? מתחתנים. יצא שתיים? עוברים לברלין. יצא אחד? חוזרים לאקס. בעצם, אולי עדיף להישאר עם הגורל.
הקומדיה הצרפתית הזאת לוקחת שאלה שכולנו שאלנו לפחות פעם אחת, בדרך כלל אחרי החלטה גרועה במיוחד: מה היה קורה אילו בחרתי אחרת?
במרכז העלילה גבר שמקבל הזדמנות לבדוק בדיוק את זה, באמצעות הטלת קובייה שמשנה את מסלול חייו. ומשם, רבותיי, מתחיל הבלגן. כל הטלה פותחת דלת למציאות אחרת, כל מציאות מסבכת את הקודמת, ובשלב מסוים נדמה שמישהו מאחורי הקלעים פשוט החליט לבדוק כמה רחוק אפשר ללכת לפני שמזמינים פסיכיאטר. התשובה, אגב, היא רחוק מאוד.
הקסם של המחזה הוא ביכולת לעשות הרבה מאוד מרעיון שיש בו מעט מאוד. הרי לא מדובר כאן בתגלית שתזכה את הכותבים בפרס נובל לפילוסופיה, אלא בשאלה אחת, קובייה אחת ושני מחזאים שהבינו שאם כבר לשחק עם הגורל - אז בלי להתקמצן על הבלגן. מהטלה להטלה הסיפור צובר תאוצה, התפניות נעשות מופרכות יותר והבדיחות מגיעות בקצב שלא משאיר הרבה זמן להתאושש מהקודמת. בדיוק כשנדמה שהגענו לשיא הטירוף, מתברר שלקובייה הזאת יש עוד כמה שפנים בכובע.
על כל העסק מנצח משה נאור, שביים קומדיה שמתנהלת בקצב של כדור שלג בירידה. הכניסות, היציאות, חילופי הדברים והתגובות מתוזמנים להפליא, והכול עובד בלי חריקות. מה שיפה הוא שהקצב המהיר לא בא על חשבון המשחק: גם כשהעלילה משתוללת, השחקנים לא מאבדים אחיזה בדמויות. אני מודה שאני לא מהצופים שצוחקים בקול בקלות, ובכל זאת מצאתי את עצמי צוחקת לא מעט.
"יום המזל שלי" היא ההצגה שהייתי שולחת אליה בלי לחשוב פעמיים את כל מי שטוען שתיאטרון זה לא בשבילו. היא לא דורשת הכנה מוקדמת, לא מבקשת שתפענחו סמלים ולא שולחת אתכם הביתה עם כאב ראש קיומי. היא פשוט חכמה, מצחיקה מאוד ומבוצעת נהדר. ובינינו, לא כל ערב בתיאטרון צריך להסתיים בדיון על מצבו של האדם המודרני. מותר גם פשוט ליהנות.
בסוף הערב חזרתי להאמין בגורל. בכל זאת, מישהו שם למעלה כנראה רצה שאגיע להצגה הזאת. ואם הגורל מתעקש להמשיך לשלוח לי ערבים כאלה, מבחינתי שיזרוק קוביות עד מחר.
התרעות פיקוד העורף