פועל במה: אלון פרידמן רוצה להתגבר על חוסר הביטחון ולהפוך ליוצר

אלון פרידמן (35) יליד נהריה, מתגורר עם בן זוגו ביפו. לאחר שירות לאומי בפנימיית "בית הילד" בתל אביב, המשיך ללימודי משחק בסטודיו של ניסן נתיב.

עם סיום לימודיו הצטרף לתאטרון "גשר" והשתתף בהצגות "שושה", "כולם רוצים להוליווד" (עליו זכה בפרס השחקן המבטיח לשנת 2004), "שוורץ וחיות אחרות","יאקיש ופופצ'ה", "הנסיכה איבון", "שאריות של אהבה", "רביזור", "פיניטה לה קומדיה" ועוד.

בשנת 2006 גילם את אחת הדמויות הראשיות בסרט ה"בועה", ובטלוויזיה שיחק פרידמן בסדרה "אמאל'ה", בסדרות לילדים ונוער, בתפקידי אורח ב"עבודה ערבית", "כפיות", "החיים זה לא הכל" ובשלל פרסומות. כיום הוא משחק בהצגה "איגלו" בתאטרון תמונע.

"הניסיון מדבר בעד עצמו. הוא מתבטא גם בגבול הדמיוני שאתה מותח לעצמך כשחקן ומרחיב אותו בכל פעם יותר ויותר. נדמה שהחשיפה הדרושה פחות מאיימת ואתה מרשה לעצמך לשתף אנשים במה שבתחילת הדרך היה נראה כמשעמם, מביך או אינטימי מדי. אבל בתור קונטרה אני צריך דמות 'הכל יכול', שתעמוד מולי, שתדרוש ושתלחץ לפינה כדי שיהיו תוצאות שיפתיעו גם אותי".

"הרבה פעמים הקול הפנימי מתערבב עם אגו. אבל כן, כשאתה מקשיב לו הקשבה מלאה הצורה פשוט מתחוללת מול עיניך ואתה רק צריך ליישם על הבמה את מה שעולה כל כך חזק מבפנים. כמו שליח של חזון פנימי".

"בדרכי הרגילה הייתי מוותר, משתף פעולה, מנסה להבין ולפשר על נקודת המבט שלי - אם יש כזאת - לטובת הדבר שהבמאי צריך. אבל לאחרונה אני מגלה בתוכי יותר דעה והבנה של מה חשוב לי להעביר, כחלק ממשהו שלם יותר בהצגה שאותו בא התפקיד לשרת. כאילו יש לי יותר טעם, כמו שף שיודע מה התבלינים שהוא צריך כדי להשיג את הטעם שהוא מחפש. וזאת רק תוצאה של בטחון שמגיע מניסיון".

"חושש מאוד. להתעמת פירושו להסתכן לאבד את ההערכה, ואולי גם את האהבה של הצד השני".

"אני מנסה להימנע כמה שיותר מהם. כי לעמוד במקום הזה של להגן בחריפות נפש על עמדתך מבלבל אותי ומשאיר אותי חסר טיעונים ועם לשון שנדבקת לחיך. אני חושב שזה עוד משהו שקשור להבדל בין להיות יוצר לפועל טוב. יוצרים ואמנים אמיתיים נחלצים להגנת העבודה שלהם בכל מחיר ובלי פחד".

"אני בדיוק נמצא במאבק הזה עכשיו. אני שואל את עצמי לאן כל זה הולך. השחזתי ועבדתי על היכולות שלי, אבל עכשיו יש חלק בי שאומר שלהמשיך ככה יהיה מאוד קשה ומשעמם. ההבדל בין פועל לאמן הוא ביוזמה, בחשק, בתשוקה. האם זה מקצוע או דרך חיים?"

למרות המאבק הפנימי, הוא מעיד כי אין לו כל כוונה לעזוב את תיאטרון גשר. "אם כבר 'גשר' נחשב בעייני למבצר אל מול הרבה מקומות שאיבדו מצפן", הוא אומר. "באופן אישי ופנימי אני מרגיש את התזוזה הזאת של הרצון לכתוב ולהצליח לבטא משהו דרך מילים שאני בוחר. ליצור את העולם שהייתי רוצה להציג לצופים דרכו את מה שאני חושב ומרגיש על החיים שלנו. על הדרך שבה אנחנו מצליחים לשרוד, על החסרונות והיתרונות שיש לבן אדם חופשי ומודרני לפעול ולהפעיל את האנשים שמסביבו".

"לא. עדיין לא כתבתי אלא חיכיתי שיכתבו לי. אבל אני לא רוצה לדבר על זה כי זה עדיין מאוד אישי".

"שאני גלגול הנשמות של ניקולאה צ'אושסקו".

"אני חושב שעצלות היא תוצאה, כמו אין אונות. זה נובע, בין השאר, מחוסר ביטחון".

"אני לא בטוח שהיא לא משהו. יש הגורסים שדווקא מהמקום הכי בנאלי, הכי בסדר, היומיומי, הרגיל, הצפוי והמובן מאליו, יוצאים השדים הכי מפחידים. מה שהמציאות באה לכסות עליו יאבק ויתפתל וימצא את דרכו החוצה מהשכן שלך, מהחבר שלך, מהדוד שלך. מהאנשים סביבך שמרכיבים את המציאות שלך".

"מהשגרה. מהבנאליות. מאותו 'כוכב נולד' שאנשים מתרצים אליו כמו אל גזר דין מוות. יש משהו ממית בכל פינה, בקבלה הכי עמוקה של ההבנה שאנחנו כולנו על אותו מסלול, שכולנו אותו קהל יעד של כל מה שגורמים לנו לחשוב שהוא יפה, חזק ומושא להערצה. אתה הולך ברחוב לפנות ערב ורואה אנשים אחרי העבודה, בזמן החופשי כביכול שלהם, וכולם עם אותו מבט עמום בעיניים של הליכה משותפת לאיזשהו גורל נורא".

לפני כשנה וחצי יצא פרידמן מהארון בראיון ל"7 ימים", בו סיפר על נישואיו לבן זוגו. "יש בזה המון ייסורים וחבלי לידה קשים ביותר", הוא אומר על היציאה מהארון. "ברור שבסוף אתה הרבה יותר מתחבר לעצמך ויש תחושה של התעוררות לחיים חדשים, אבל מול עצמך ומול ההורים בעיקר זה מאוד קשה. המזל שלי הוא שמגיל יחסית צעיר התחברתי למילייה שלא עושה מזה עניין בכלל, אז החיבור למי שאני נעשה יחסית חלק ולא הייתי צריך להסתיר או להתבייש".