לרקוד היא אמרה: דפי אלטבב לא מחזיקה מעצמה סיפור הצלחה

כשאני מנסה לצייר את הרקדנית והכוריאוגרפית דפי אלטבב כסיפור הצלחה, היא מרשה לעצמה לגחך. בעיני עצמה היא "עוד סיפור קטן על הישרדות". ולמרות הכל הצליחה אלטבב לייסד להקת מחול הנושאת את שמה, שתעלה בשבוע הבא יצירת מחול חדשה שלה: It Couldn’t Have Happened Before.

הרזומה של אלטבב פחות צנוע ממנה: היא בוגרת מחלקת המחול של סמינר הקיבוצים, זוכת פרס שרת התרבות שנתיים ברציפות (2014־2013), פרס רוזנבלום כיוצרת מבטיחה (2014), והמנהלת האמנותית והכוריאוגרפית של "קבוצת המחול של דפי אלטבב": קבוצה המונה 16 רקדנים ורקדניות מליגת־העל, שהשתתפה בפסטיבלים "הרמת מסך", "אינטימדאנס", "חשיפה בינלאומית", "מחולוהט", פסטיבלים בינלאומיים בגרמניה, סין, ברזיל, צרפת, סלובקיה, איטליה, רוסיה, ליטא והיד עוד נטויה.

"תהליך היצירה התחיל בבריסל, בתוכנית חילופי כוריאוגרפים בין ה־BRIGITINNE לעמותת הכוריאוגרפים - שבה אני חברה. שהינו בתיאטרון בבריסל כשבועיים יחד עם הרקדנים, ושם התחילה להתפתח היצירה. זה תיאטרון שהופענו בו באוגוסט 2014 עם יצירתי הקודמת - 'ואף על פי כן' - השוכן בתוך כנסייה שהפכה לאולם הופעות. מקום מעורר השראה".

"היצירות שלי תמיד קשורות לחוויות אישיות שיש להן משקל פיזי מאוד ברור. כאלו שמותירות חוויה גופנית מאוד ברורה, כמו פסיעת כף רגל בחול בים. מתוך התחושה הפיזית החזקה עולה הצורך ועולה הפנטזיה לתרגם אותה ליצירת מחול. חשבתי להתעסק השנה בנושא מסוים, אבל לאט־לאט מציאות חיי וחיינו החדשים, ההורות, האינטנסיביות, הניסיון לשמר את החיים שלפני ולכפות אותם על החיים החדשים, עד ההבנה שמשהו צריך לאט־לאט להשתנות. כל הנ"ל חדרו לסטודיו, מעצם היותם כל כך עוצמתיים בשנה האדירה והכל כך מיוחדת הזו עבורנו".

"חמלה, הקשבה מאוד־מאוד מדויקת, קרבה, תנועה בלתי פוסקת, רצון להתרחק, חוסר יכולת להיפרד ועוד ועוד. תחושות שיצרו שפה תנועתית מרתקת עם שני הרקדנים שאיתם אני עובדת. את הסיפור מאחורי היצירה אני מעדיפה להשאיר עלום. אני יודעת שכל אחד שיצפה ביצירה יתרגם אותה דרך משקפיו שלו, ואני שמחה על כך. היא נוצרה מחוויה מאוד ברורה לי. אבל כשבן זוגי צופה בה, הוא רואה משהו אחר, וכך גם כל אחד בקהל שיצפה בה. מערכת היחסים הנרקמת בין גבר ואישה על הבמה מתפרשת אחרת לגמרי על ידי נשים וגברים".

"יש לא מעט חודשים בשנה שבהם אני מוציאה לרקדנים משכורות ולעצמי לא, כי אני מעדיפה לא לעצור את הפעילות שלנו ולהשקיע בה את מה שאנחנו מרוויחים בסדנאות והופעות בחו"ל. אני לא מרוויחה כסף מהיצירה. אני מלמדת פילאטיס, מעבירה המון סדנאות ומלמדת במגמות מחול ברחבי הארץ כדי להתקיים. למזלי אני חיה עם בן זוג (ניני משה), שמעבר להיותו שותפי ליצירה ולחיים, מבין את חשיבות ההשקעה שאנחנו עושים כדי שנמשיך לגדול, ואולי נצליח גם להתפרנס מזה ביום מן הימים. למזלי אני עובדת עם צוות אנשים מופלא שנרתם למשימה לגדול, ומוכן להקריב הרבה כדי שזה יקרה".