"בוא אני אעשה קצת סדר בדברים. אמנות היא לא נוסחה לכסות בה ערווה. אני בטוח שאתה ומאזיניך, בין שהורים ובין שילדים, רוב ההורים לא יתנו לילדיהם לעמוד עירומים מעל במה ומאות אנשים ימחאו להם כפיים ויקראו לזה אמנות. בטח לא כשזה בכסף שלי ושלך".
קלמנוביץ': "מה זאת אומרת? אני לא אלך לראות את זה, אבל למה שהכסף שלי יממן את זה?"
קלמנוביץ': "שהם לא פוגעים בך. הם לא פוגעים בך, אין שום דבר שנעשה בכסף ציבורי.."
קלמנוביץ': "כי זה מופע עירום".
"אבל אני לא רוצה לממן משהו שפוגע בי, גם אם אני לא רואה אותו".
"אדוני היקר, אם אתה עיתונאי הגון, אז תדבר איתי. אם אתה רוצה להתעמת איתי, אז תתעמת איתי. תדבר בנחת ולא מנהם ליבך כמי שמאוד מאוד משוכנע בדעתו".
"בוודאי. אם אני מממן משהו. מה זאת אומרת? כל דבר במרחב הציבורי אני רואה? יש מאות אלפי קילומטרים של כל מיני מעשים שנעשים פה ואני לא רואה אותם, ואני קשוב אליהם, חרד בהם וכאיש ציבור אכפת לי מהם ואני מעורה בהם. כסף של רוב תושבי ירושלים לא יכול לממן אירוע שרוב תושבי ירושלים רואים בו פגיעה".
"מי האישה המכובדת שמדברת איתי כרגע?"
"הדר".
"ומה תפקידה?"
"אוקיי, בסדר, אני פשוט לא הכרתי".
"לא הכנתם אותי קודם".
"אם הייתם מכינים אותי לפני השידור הייתי מכבד. אוקיי. הדר, הדר יקירתי, אני לא מכיר אותך אבל אני שמח לשמוע את דבריך. אדם, גם אם הוא לא רואה מול עיניו דבר שפוגע בו, ויש לו לב רחב וחשוב וקשוב, ואכפת לו מהמרחב הציבורי, הוא צריך להיות נפגע ממשהו. אני לא אתן, לא לבניי ולא לבנותיי...".
התרעות פיקוד העורף