רק בשבוע שעבר עשו ארבעת ארגוני היוצרים פליק־פלאק על גב הפסטיבל: פעם אחת כשתקפו את רפרטואר ההצגות החדש, וקראו לשחקנים וליוצרים לא לשתף פעולה עם הפסטיבל המצנזר, ובחלוף יומיים יצאה מטעמם הודעה על "סיום הסכסוך בין ארגוני היוצרים לפסטיבל עכו וחתימה על תקנון חדש". "אמרתי לך שצפויה הפתעה ושארגוני היוצרים יגידו את דעתם האמיתית", מבסוט מעצמו יוסף.
"אני מעריך את אבי גיבסון ומכבד את האמנים שפרשו, אבל אני עכואי. כאן אני חי ויוצר, ופסטיבל עכו הוא חלק משמעותי מהעיר. רבים לא יודעים שתקציב הפסטיבל נקבע לפי השנה הקודמת, כך שאם הפסטיבל לא מתקיים שנה אחת, אוטומטית, על פי תקנות משרד התרבות, הוא ייעלם מעכו, וכל ההצעות להעבירו לנצרת, לחיפה או לסדום ועמורה, זה בלוף", אומר יוסף.
"יצרנו תיאטרון שהוא גשר חברתי בין יהודים לערבים, אז שלא ילמדו אותי על דו־קיום. אני הדו־קיום. כששואלים אותי כמה ערבים עובדים במרכז לתיאטרון של עכו, אני אומר שאין לי מושג, משום שאנחנו יהודים וערבים, משפחה אחת", הוא אומר.
החודשיים האחרונים, מגלה יוסף, היו לא קלים. "הרמנו בחודש וחצי פסטיבל שעושים במשך שנה שלמה", הוא אומר.
בפסטיבל יעלו שמונה הצגות מקור, הפעם בלי מסגרת תחרותית. לטענת יוסף, "מתוך כוונה לכבד את ההצגות הפורשות". בין ההצגות: "חומר שיחה", המטפלת באונס והטרדות מיניות; "עיר המזל", המבוססת על סיפור של אלי ויזל; "בדרך לפסטיבל עוצרים בוולגריה", סאטירה עוקצנית על החרם על הפסטיבל; "תיקון חצות", על פינוי התנחלות בעיני אב ובנו; "רק על עצמי", מופע מחול מרגש בהשתתפות רקדניות על כיסאות גלגלים; עשרות מופעי תיאטרון רחוב ולראשונה שלושה מופעים מחו"ל: Shakespeare 4ever ממקדוניה ומרוסיה; REVOLT ATHENΣ מיווןו־Mistero Buffo מארצות הברית. "יהיה פסטיבל משגע", הוא מבטיח.
התרעות פיקוד העורף