"אין לאן לברוח", ימי ראשון, הוט HBO, הוט VOD

בתחנת מחקר בלב השממה הארקטית מתרחש מעשה רצח המוני. מותח? לא. אקשן? בקושי. עם שלט ביד יש לאן לברוח. זירת הפעולה היא תחנת מחקר באנטארקטיקה, שבה צוות גברים ונשים חוקר את השפעת משבר האקלים על הסביבה. עם רדת הלילה הארקטי, שבו השמש אינה זורחת כחצי שנה, עוזב מרבית הצוות, ביניהם גם קפטן משטרה שאשתו מעדיפה להישאר מאחור, והחלק הנותר ממשיך במחקר. כשחוזרת השמש, חוזר גם הקפטן לפגוש את אשתו ומוצא שמרבית הנותרים נרצחו, ומפקד התחנה ואשתו נעדרים.

למרות הסביבה יוצאת הדופן, פרקי הסדרה הראשונים די מנדנדים ומוציאים את החשק להמשיך לצפות בה. חלק נכבד מהאירועים מתנהל בחושך - לילה ארקטי כבר אמרנו, ומי שלא הזדרז לקנות מכשיר טלוויזיה משובח עתיד לצפות במסך כהה שכמעט לא רואים עליו דבר, וזה לא כיף.

חלק נכבד נוסף עוסק בפגישות בין אנשי הצוות שבהן עוסקים המשתתפים בשאלה מי הרוצח, משל היו בסלונה של אגתה כריסטי. מי שאוהב יאהב. מי שלא אהב את נוסחת אגתה ימצא שהעניין משעמם. ואם נוסיף לקלחת שהטקסטים לא משהו, והמשחק צעקני ולא מרהיב, מתקבל כאמור תבשיל שלפחות לא עושה חשק למנה נוספת.

לראות או לוותר: חבל על הזמן. לשלטט.

"אין לאן לברוח" הוא כמו תבשיל שלא עושה חשק למנה נוספת

מותח? לא. אקשן? בקושי. עם שלט ביד יש לאן לברוח. פרקי הסדרה הראשונים די מנדנדים ומוציאים את החשק להמשיך לצפות בה, הטקסטים לא משהו והמשחק צעקני ולא מרהיב