באופן מצחיק, ובעצם קצת עצוב, חתונה ממבט ראשון הפכה להיות האירוע היציב ביותר בחיינו במדינה בימים אלה. בלי יותר מדי שינויים קדחתניים או דרמות בלתי צפויות, אלא בעיקר רכבת הרים רגילה של בני אדם סטנדרטיים. אתם יודעים, כמו בארצות ללא מלחמות או סערות פוליטיות חדשות לבקרים. אבל לא נורא, נתנחם בנקודת האור האסקפיסטית לשמה התכנסנו, כל עוד זה עובד.
אם צפיתם בפרק של אתמול, אתם ודאי מבינים כמוני שאין מנוס מאשר להתחיל עם מור ושניר, שהאינטראקציה ביניהם בהחלט משרה הרבה מאוד אי נוחות בשלב הזה. אגב, לא רק לשתי הנפשות הפועלות על המסך. אז הכל התחיל על מי מנוחות לכאורה. מור רמזה מספיק זמן לבן זוגה שחלק מבדיקת טיב הקשר המשותף, לפחות לעניות דעתה, הוא להבין לאן נושבת הרוח בסוגיית המשיכה ביניהם. שניר לעומת זאת, שדעותיו המסויגות קמעה ידועות, העדיף, שוב, לדחות את כל הנושא עד יעבור זעם. אתמול מור החליטה להרים את הכפפה, ולהבהיר לבעלה הטרי שהיא הייתה רוצה קצת יותר ממנו. זה לא הלך.
מאותו רגע הפכו השניים לרחוקים ומהוססים יותר מהימים שלפני, וזה ממש לא מפתיע. כל ההתפתחויות מצביעות עכשיו על כיוון אחד – שניר נמצא במלכוד שמוטב היה להיכנס אליו בצורה טובה יותר. שלא תבינו לא נכון, זה בסדר שעניין פיזי יגיע מאוחר, זה גם בסדר שלא יגיע. איפה העוקץ? הכל מותר כל עוד התהליך המדובר נעשה בשקיפות. שניר היה צריך לומר למור את שעל לבו על ההתחלה, ולא לגרום לה לנסות להתקרב ולהיתקל פעם אחר פעם בחומה בצורה. וזה לחלוטין מעורר השראה שהיא יודעת מה היא שווה בלי עזרתו, ועדיין - ישנה חשיבות לאישור החיצוני של מי שהתחתן איתה קבל עם ועדה.
מה עכשיו? ימים יגידו. מה שבטוח, זה שאם שניר לא היה מתעסק כל הזמן בשאלה האם הוא חש משיכה או לא, הוא כבר היה מרגיש אותה בלי לשים לב. בדיוק כמו לא להירדם, לשאול את עצמך כמה שעות יש לך לישון הלילה בעודך ער, ולהמשיך לא לישון כי מי נרדם תחת הלחץ הזה. אם אתם ותיקים כמוני בנבכי התוכנית, ודאי עלה לכם פלאשבק מהעונות הקודמות, ואתם צודקים - כל מי שהתעסק בסוגיה נותר קירח מכאן ומכאן, וממש לא הצליח להרגיש כלום כשזו הייתה הציפייה.
טוב, נעבור לזוג החדש ביותר, טל ורון, שהחליטו על מעבר לדירה משותפת באשקלון ואפילו הספיקו להגיע לארוחה בחיק משפחת בן הזוג החדש. מדוע אני מציינת את המיקום? כי זה אומר שטל ויתרה על לא מעט עבור הקשר, דוגמת הקרבה למשפחתה, ורון נותן לה את כל הסיבות להרגיש מדהים לגבי המהלך. ההלימה ביניהם מפתיעה עד מעוררת פליאה, המטרות שלהם מסתדרות על אותו קו ישר, והמבט אל האופק אפילו לא קלישאתי. אין לי אלא להחזיק אצבעות ולהסתכל על המסך בעיניים בורקות.
ומשם חזרה למרכז, אל חן ויוסי שנדדו גם הם לדירה משלהם. ובכן, גם כאן אין מה לומר, נראה שההתאמה, כשמה כן היא, מתאימה. ובמצב כזה, כמתבקש, הפחד הוא מדבר אחד: הנפילה הזו בתום ההתחלה האוטופית משהו, כפי שהטיבו לתאר בעוד שיחת סלון שלהם. החשש קיים, והוא בדרך כלל טוב כי זה אומר שיש הרבה מה להפסיד. יתרון מדהים בהקשר הנ"ל שאין לאף אחד מאיתנו שפוחד מחידלון האידיליה: ברקע נמצאים יעל וגלעד. ובינינו, גם המומחים, בדיוק כמו חתונה ממבט ראשון, הם אי שמשי של יציבות.