איש כנראה לא יחלוק על היותה של אביגיל אריאלי מכוכבי שנות ה־90, אולם לצד הקריירה על במות התיאטרון ומרקעי הטלוויזיה והקולנוע, היא התפתחה גם בתחום של תרגול והוראת יוגה. “העיסוק שלי ביוגה החל לפני למעלה מ־30 שנה, במקביל לקריירת המשחק שלי", היא מספרת. “זה נבע לא רק מחיפוש אחר רוגע לצד המרוץ כשחקנית, אלא גם מהרצון להיות בתחום יצירתי שבו אוכל להעניק לאחרים, לא רק להיות עסוקה בעצמי. זה מה שהביא אותי להדרכת יוגה".
התפקיד האחרון שגילמה אריאלי על המסך הגדול היה ב"פול גז", סרט הרפתקאות בבימויו של קובי מחט, שיצא בתחילת הקורונה. “רציתי להפסיק קודם לכן", היא אומרת. “ככל שהעמקתי בהדרכת יוגה, היו לי במקביל מאבקים ביני לבין עצמי לגבי איזו שחקנית הייתי. חיפשתי את הקול שלי וזה היה קצת מבלבל. בשלב די מוקדם הייתי מאוד מבולבלת לגבי הרצון שלי להיות בתחום של המשחק. כשאין מוטיבציה מטורפת עם מטרה שכביכול חייבים לכבוש, קשה להסתדר בתחום הזה".
אריאלי הייתה מחלוצי ערוץ הילדים. “זאת הייתה חוויה נפלאה, חד־פעמית וייחודית", היא אומרת. “כמנחים, היינו שם כמה חבר’ה צעירים, שלא כל כך הבינו מה הם עשו, וכל יום היינו ממציאים דברים חדשים בצורה משוחררת ומשתוללים. מכך יצאו דברים נהדרים, כולל הצד הקומי שבי שנחשף. גם כתבתי, ערכתי וראיינתי, דברים שלא היו ברשימת המטרות שלי, אבל זה קרה".
אריאלי היא אם לשניים. רחל, כמעט בת 30, היא בתה מנישואיה לשלומי ברכה, איש להקת משינה, העוסקת בניהול אמנים בחברת מוזיקה. בנה יפתח, 20, חייל בתיאטרון צה"ל, נולד ממערכת היחסים שהייתה לה עם השחקן ששי סמוכה. את זמנה הפנוי בימים אלה היא מקדישה גם למחאה נגד הרפורמה המשפטית. “בשבת הקודמת הייתי בין הרבבות שעלו לרגל לירושלים בחום נוראי ובערב הפגנתי בקפלן", היא מספרת. “אני שמאלנית גאה ויהודייה גאה, שלא מתביישת בעמדות שלה ומוכנה להילחם עליהן".
התרעות פיקוד העורף