"מזהים אותי, צוחקת ונבוכה כאחד": פולי סלונים מדברת על ההצלחה

הצופים הנאמנים של הסדרות "שנות ה-80" ו"שנות ה-90" מבית היוצר של שלום אסייג, מכירים אותה בדמותה של חיה חלבי, אשתו חמת המזג של שוקי חלבי, העבריין השכונתי, הבעלים של הכבלים הפירטיים בשכונה.

זוהי השחקנית פולי סלונים, שלאחר שבע עונות על מסך הטלוויזיה, היא, כלומר חיה חלבי, נודדת ביחד עם גיבורי הסדרה אל מסך הקולנוע עם הסרט "ההילולה", והקהל נוהר בעקבותיהם אל אולמות הקולנוע.

עלילת הסרט "ההילולה", ההמשך הישיר של הסדרות המצליחות, מתהווה בעקבות חלום נבואי שחולם גיבור הסרט פרוספר, על הסבא שנפטר. בעקבות כך הוא לוקח את המשפחה ואת תושבי השכונה להילולה אצל ה"באבא סאלי" בנתיבות, אבל בשל טעות בניווט, הדרך מסתבכת ובמקום לנתיבות הם מגיעים  לרצועת עזה ונחטפים. כאן בעזה מנסים החטופים ליישם את השיטות שהכירו מהשכונה כדי להימלט מהשבי. וכשניסיונות החילוץ מחוץ לעזה מצליחים וסוף סוף משתלטים על החוטפים, העלילה שוב מסתבכת כשאשתו של אחד החוטפים יולדת. הסרט צולם ונערך  בתוך חודשיים בין פברואר לאפריל השנה. "זה סרט בורקס של המאה ה-21. קומדיה של טעויות על החיים שלנו" אומרת סלונים.

לפני כשבועיים  התחולל ברשת משבר משפחתי לאומי והכי רחוק מהילולה שמחה. התסריטאי מני אסייג, פירסם פוסט בוטה בו הורה ל'אנרכיסטים' כלשונו, לא להגיע לצפות בסרט.

"...אנרכיסטים ותומכיהם אני לא יודע אם יש לחלקכם כוונה כזו, אבל אם יש כזו, אני מבקש של א תגיעו לצפות בסרט ולא במופע האישי שלי ולשום אירוע שאני קשור בו. לא מעוניין ולא רוצה להתפרנס ממי שהורס את המדינה היהודית, פוגע ברבנים ולומדי תורה, בחסות הדיפ סטייט.

האח השחקן, היוצר וכוכב הסרט והסדרה שלום אסייג מיהר לפרסם תגובת נגד לדברי אחיו:  "הסרט הזה הוא לא של מני. הוא שלי. מני לקח חלק בכתיבה בתחילת הדרך, אבל מי שעמל על התסריט בשנה האחרונה הם דניאל אסייג (בנו של שלום) ואור כהן. לסרט שלי כולם מוזמנים, הפוליטיקה נשארת בחוץ".

"מדובר בריב אחים ואין לי מה לומר על כך. זה שלהם וזכותו של כל אחד לחשוב ולהגיד את דעתו. אני שמחה על הזכות לשחק בסרט. שלום אסייג הוא אדם מיוחד, מדהים ומוכשר בטירוף, עובד קשה ומגיעה לו ההכרה שהוא מקבל. הוא תמיד מכבד את האנשים שעובדים איתו ושואל לשלומם.

לכן כשהציעו לי להתראיין אמרתי, 'אני זורמת אבל בתנאי שזו תהייה כתבה אופטימית ושמחה'. כולנו עוברים עכשיו דברים קשים ועצובים אני מטבעי אופטימית, קצת דפוקה אבל אופטימית" היא מעידה.

בשמה המלא היא נקראת פולי רננה סלונים גורין. "כשאמי היתה בהריון השם שיועד לי היה 'רננה', אבל באותו הזמן סבתא פולה נפטרה והוחלט להוסיף לי את השם פולי, שאני מתה עליו. קיבלתי גם את טבעת הנישואים של סבתא,  ואעביר אותה בבוא הזמן לבתי הקטנה אלה".

פולי סלונים, 43,  נולדה ברחובות לאב אגרונום מהפקולטה לחקלאות ואם מנהלת בית ספר לחינוך מיוחד,  השלישית מבין מארבעה ילדים.  "גדלתי בשכונה אשכנזית, אבל גם אצלנו כמו בכל שכונה יש את המכולת של הגרוזיני, כמו בסדרה" היא צוחקת. לדבריה, היא ועופר שכטר הם האשכנזים היחידים על הסט. "אני משחקת מזרחית. הדמויות כולן  מוקצנות ומוגזמות. הסדרה והסרט לא באו לחנך או לקבע את הדמויות העדתיות אלא להצחיק ולהציג את האנשים שמאחורי הסטריאוטיפים".

מאז ומתמיד הילדה פולי ידעה שהיא רוצה להיות שחקנית. "ההורים אמנם ניסו להניא אותי מחלום המשחק, אבל כשהבינו שזה מה שאני רוצה, הם תמכו בי". בנעוריה הופיעה בבימת הנוער העירונית ברחובות, היא בוגרת בית צבי, ואוהבת את "קסם התיאטרון". מרבה לשחק בהצגות ילדים  בהן "הכבש ה-16","פרפר נחמד", "גלי", "אלף לילה ולילה" "איה אאוטצ אווה" ועוד.

"כשבתי התינוקת תגדל עוד קצת, אני שואפת לחזור לתיאטרון הרפרטוארי. ההורות דורשת הקרבה. ועם זאת אני נהנית בכל פעם מחדש לשחק בהצגות ילדים. זה גם נוח, אין להכחיש".

לאחרונה הצטלמה סלונים לסדרה שתשודר בהוט של יובל שפרמן מעין סדרת בת ל"אורי ואלה" לצדם של מגי אזרזר וג'קי אזולאי. השיחה עם פולי סלונים מתקיימת מביתה שבמזכרת בתיה, ("בחצר האחורית שלנו זורם נחל עקרון. יש לנו סרטנים צפרדעים מהנחל וציפורי מים. הנוף פתוח לשדות כן, אנחנו חיים בטבע"). ברקע נשמעים קולותיה של אלה, בתה בת השנה וקצת אחותם הקטנה של הבנים אריאל 8 ויונתן 6.

היא נשואה לאבי גורין "אהבת חיי" מהנדס היי טק. "הייתי רווקה שנים רבות. אמרו שאני בררנית. כשראיתי את התמונה שלו באפליקציה ידעתי שאיתו אתחתן. גרנו רחוב ליד רחוב והוא הגיע לבר בו עבדתי כברמנית.

זה קרה כשהיתה כבת 16 ,בקורס צלילה אליו הצטרפה עם חברותיה. באחד הימים מדריך הצלילה הציע לה לבוא איתו למחסן הציוד שהיה עמוק בתוך מקלט, שם הוא ניסה לאנוס אותה. "פתאום הוא סגר את דלת הברזל. הרגשתי שמשהו לא טוב עומד לקרות הוא ניסה לכפות עצמו עלי באלימות. הייתי עם בגד יד וחולצה גזורה, ונכנסתי למוד של פייט נלחמתי על חיי, צרחתי אבל הדלת היתה סגורה ולא היה סיכוי שמישהו ישמע אותי.

למזלי מישהו הגיע בהפתעה והתוקף ברח. חזרתי לחברותי שרוטה ופצועה ואמרתי להן שנפלתי במדרגות. התוקף כמובן לא חזר להדריך בקורס הצלילה. שמרתי את הסוד לא יודעת למה. רק כשהייתי בת 20 בשיחה רצינית עם אמא סיפרתי לה, ובהמשך גם לחברות שלי".