מי היה מאמין שבשבוע שבו "ארץ נהדרת" רשמה את אחד הפרקים הכי אמוציונליים בתולדותיה, תוכנית הסאטירה שתעורר את הדיון הציבורי הרב ביותר תהיה דווקא האחות הגדולה "זהו זה", על ההפקה הדלה ואחוזי הרייטינג החד-ספרתיים שלה.
מעשה שהיה כך היה: אתמול שודר מערכון בו גידי גוב מגלם את ח"כ לימור סון הר מלך (עוצמה יהודית), ומותח ביקורת על הדיון שנערך השבוע בכנסת בעניין עונש מוות למחבלים, על אף תחינות משפחות החטופים שחששו שהדבר פוגע ביקיריהם.
הבוס של סון הר מלך, השר איתמר בן גביר, מינה עצמו למבקר טלוויזיה וצייץ: "לקחת אלמנת טרור שבעלה נרצח מול עיניה כשהיא בהריון ומול ילדיה הקטנים ולצייר אותה בדמות מנותקת שלא מבינה כאב של משפחות החטופים, והכל בשביל דקה של הומור לא מצחיק וממומן מכספי האזרח הישראלי. נמוך ועצוב".
אפשר להסכים עם בן גביר שהמערכון היה רחוק מלהיות מבריק, וגם את הדיון הנוקב על נחיצותו של תאגיד השידור הציבורי נשים הפעם בצד. אבל הטענה המקוממת של בן גביר היא שבגלל הטרגדיה האיומה שחוותה סון הר מלך (ואין כל מחלוקת על כך שמדובר בטרגדיה איומה), לא ניתן למתוח עליה ביקורת או ללעוג לה בתוכנית סאטירה.
המערכון של "זהו זה" אולי היה חלש ולא מצחיק, אבל הביקורת הייתה עניינית, על קיומו של הדיון השנוי במחלוקת, ולא הזכירה במילה או ברמז את השכול שחוותה סון הר מלך. דווקא מי שיצא להגנתה הוא זה שמנצל את השכול בצורה מניפולטיבית.
יש הסכם ברור בינינו, הציבור הישראלי, לבין נבחרינו: אנחנו מעניקים לכם את הכוח לשלוט בחיינו ולנהל אותנו, ובתמורה לכך אתם חשופים לביקורת הקשה והנוקבת ביותר, ובכלל זאת גם לסאטירה וחיקויים מלעיגים על חשבונכם. גם ראש הממשלה נתניהו וראש האופוזיציה לפיד חוו כל אחד מהם אובדן טרגי של אח בגיל צעיר, בנסיבות שונות (יוני נתניהו ז"ל נפל באנטבה, מיכל לפיד ז"ל נהרגה בתאונה), ואף אחד לא יחשוב ברצינות לטעון שהדבר אמור להפוך אותם לחסינים מפני סאטירה.
כידוע, במדינת ישראל אף אחד לא נבחר לכנסת תחת איומי סכין. מי שהולך לקריירה של נבחר ציבור עושה זאת מרצונו החופשי, כשהוא לוקח בחשבון את היתרונות (כוח, השפעה) ואת החסרונות (האפשרות שגידי גוב יחקה אותך). סון הר מלך הפכה את עצמה למטרה לגיטימית בדיוק כמו כל אחד מחברי הכנסת (אפילו מרים פרץ, האם השכולה שהפכה לסמל לאומי, הפכה את עצמה ב-2021 למטרה לגיטימית לסאטירה כשרצה לנשיאות המדינה, וגולמה על ידי תום יער ב"ארץ נהדרת"). נראה שלבן גביר וחבריו לא נוח מול סאטירה, אבל לפחות את השכול עדיף שישאירו בצד.