מאז השבעה באוקטובר, פרוץ המלחמה, הפכו מהדורות החדשות למצרך הכי מבוקש בכל בית בישראל. מי שבלטה בעיקר היא מהדורת חדשות 12, שסיקרה במקצועיות כל תרחיש במלחמה, שימשה אוזן קשבת לנפגעי הדרום והפכה לשופר של המדינה ברגעיה הקשים - כשהממשלה לא סיפקה את התשובות והמענה הנדרש.
"מספיק עם השקר הזה": פיצוץ בשידור חי בין רני רהב ומנחם הורוביץ | צפו
"סאטירה כנשק נגד חמאס": כך סיקרו את המערכונים של "ארץ נהדרת" בעולם
מגישי מהדורת 12 הפכו לגיבורי היום, ובכל בית בישראל התקבצו כל בני המשפחה בשעות הערב לצפות על המרקע, שפעל גם ככה כמנגינת רקע בכל שעות היממה, בהתרחשויות, בדיווחים ובפרשנויות על אירועי המלחמה. הרייטינג הרקיע שחקים, וכל תכניות הבידור והריאליטי, כמו גם דרמות ותוכניות דוקו, נעלמו מהמסך בין רגע והפכו ללא ראויים ולא רלוונטיים בימים אלה שצער, דאגה ואבל גדול פוקד את עמנו.
אלא שכעת חודשיים וקצת מאז פרוץ המלחמה, ניכרת שיחקה גדולה בקרב צרכני החדשות, ואזרחי ישראל צמאים לחזור לשגרה ולרענן את נפשם, בתכנים אחרים שלא קשורים ללחימה. הנתונים גם מדברים בעד עצמם ורושמים מספרי שפל מאז פרוץ המלחמה.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
בתחילת ימי הלחימה רשמו חדשות 12 נתוני רייטינג מרקיעים, שהגיעו בשיאם ל-30 אחוזי רייטינג בשמונה באוקטובר, יום למחרת השבת השחורה. עם הימים, הרייטינג התייצב לנתונים מוצלחים לא פחות, של 24 אחוזים לחדשות מהדורת 12 שעקפה לאורך הדרך בגאון את כל מהדורות החדשות בערוצים המתחרים. בשבוע האחרון הנתונים ירדו ל-18 אחוז, מה שמצביע על מגמת ירידה. אתמול נרשם שפל חדש של 14 אחוזי רייטינג לחדשות 12 (חשוב להדגיש, עדיין בפער עצום מכל המתחרים).
מדובר בנתונים שתואמים לנתוני רייטינג רגילים של המהדורה בימים של לפני הלחימה. מה שמצביע באופן מובהק שאזרחי ישראל רוצים כבר לחזור לשגרה של לפני השבת השחורה וצמאים לתכנים חדשים שלא קשורים לעדכונים מהמלחמה. כבר יצאו לנו מכל החורים כל אותם הפרשנים שיושבים מדי ערב סביב שולחן האולפן ולועסים שוב ושוב את משנתם, מבקרים את מחדלי הממשלה, ומפרשנים את התקדמות הלחימה בעזה ומביאים עוד ועוד סיפורי גבורה וזוועות.
הנתונים גם ניכרים היטב בפניה של מגישת המהדורה יונית לוי, שנראה כי אחרי 66 ימים של לחימה ועדכונים שוטפים, גם הגיעה לתחושת מיצוי וכעת היא צמאה בעצמה להגיש תכנים חדשים. אותה יונית לוי הידועה בכינוייה מלכת הקרח, שהצליחה לחרוג ממנהגה בימי הלחימה ולהפגין לפרקים מנעד קטן של רגשות על המסך, חזרה כעת שוב לסורה, ולאותה הגשה קרה, עניינית ומקצועית.
כמו יונית, גם העם כבר מותש וצמא לחזרה לשגרה. החיים חזקים יותר מכולנו, הצורך לאוורר את הנשמה הפצועה שחוותה טראומה קשה והחלום לחזור להיות מה שהיינו לפני השבעה באוקטובר - דבר שכמעט בלתי אפשרי כשכולנו מוכי פוסט טראומה. כמובן שאף אחד מאיתנו לא שוכח, לא סולח, ולא ירפה עד שאחרון החטופים ישובו הביתה, אבל כל עוד מהדורות החדשות לא מביאות בשורה חדשה למדף, הרייטינג ימשיך לשקף את רצון העם.
ומהו באמת רצון העם? האם תכניות בידור, דרמה וריאליטי צריכות לחזור למסך כשעדיין 137 חטופים נמצאים בשבי חמאס? האם אחרי מה שעברנו, ואחרי שהגענו לרף שחצה כל גבול הגיוני לא רק בארץ, גם בעולם ובכל דעה מקצועית פסיכולוגית, ימצאו תכנים שיצליחו לכבוש את תשומת ליבנו מחדש? מה יכול להתחרות בכותרות הזוועה שתפסו כל חלק מחיינו בחודשיים האחרונים? ראינו הכל, ראינו את הגרוע מכל, חווינו, שמענו, מה יכול למלא את העוצמות הגבוהות להם התרגלנו? האם השתנינו כצופים וכצרכנים, האם השתנינו כבני אדם, האם כשנחזיר עטרה ליושנה, נחזור להיות אותם האנשים של השישה באוקטובר? או שנצטרך להמציא את עצמנו מחדש למציאות שעוד לא הייתה?