עוד שבוע עבר ביעף. הוא היה חם, הוא היה קר, אבל הוא בעיקר היה ארוך, מזכיר לנו ששכחנו ג'קט דווקא כשירדו המעלות מבלי שקיבלנו על כך זימון למייל. ובואו נודה על האמת, הקור הזה ממש לא עושה חשק לצאת החוצה בסוף השבוע. אבל זה בסדר, בנטפליקס הכינו לנו המון סוגים של כיף. שנתחיל?
באופן משונה למדי, 'יום אחד' של נטפליקס הוא ממש לא מה שתצפו לו, בלשון המעטה, וזה אומר שאתם לחלוטין לא הולכים להתאכזב, למרות שיש פה אהבת נעורים ולמרות שהיא תמיד נדושה. מופתעים? גם אני.
אמה ודקסטר, גיבורי העלילה, נפגשים לראשונה אי שם ב־1988 בליל סיום הלימודים, והכוכבים כמעט מסתדרים עבורם. בסוף לא. ומה זה אומר? שתחושת ההחמצה המלווה אותם מאותו הרגע לא תיתן להם לחזור לשגרה. במסע הזה נצפה מתחילת הסדרה ועד סופה, והוא באמת כל כך חמוד ולא דביק חרף הספקנות הרבה על הז'אנר. ממליצה בחום, בעיקר בקור בחוץ. תשאירו את הדעות הקדומות בשקופית הפתיחה.
בגדול, שמונה העונות המצוינות חגות סביב דוקטור גרגורי האוס (יו לורי), גאון משוגע הסובל משלל בעיות אישיותיות לצד היותו אחד הרופאים הטובים ביבשת. וכמצופה, חייו הסוערים רצופי הצלחות כבירות, לא מעט ריבים עם קולגות, יחסי אהבה שנאה עם סובביו, וחוזר חלילה.
האוס עלה לאוויר לראשונה אי שם ב־2004, ונותרה אהובה במיוחד מאותו רגע ואילך. דמותו המיזנתרופית קמעה של ד"ר האוס היוותה ועודה מהווה השראה להרבה מאוד אפיזודות טלוויזיוניות שבאו בהמשך, גם יותר מעשור אחרי שהסדרה הספיקה לרדת. איך שלא נסובב את זה, מעניין בכל פרק מחדש.
וזה בדיוק מה שאתם הולכים לראות. אישה שאף אחד לא מעוניין להתעסק איתה, הרבה מאוד חומרים מאלחשים משלל סוגים, ערימות של כסף, ואלימות מגוונת ללא ספק. אתם תתאהבו ברגע, וכן, ורגרה גונבת את ההצגה. וגם את כל ההצגות שאחריה.
בתפריט: איב (סנדרה או שאנחנו מכירים מהאנטומיה של גריי), אישה משועממת העובדת כקצינה בסוכנות הביון הבריטית, גוררת את עצמה לאובססיה לא פשוטה ודי הדדית לווילאנל, רוצחת פסיכופתית לא צפויה.
התפקיד המצוין של או לא סתם מרשים אתכם; היא זכתה עליו בפרס גלובוס הזהב בעונה הראשונה, לצד כמה פרסים נוספים שהשיגו העוסקים במלאכה. קורטוב קרינג', הרבה מאוד דרמה. שילוב מצוין.
אם אתם יודעים טלוויזיה טובה מהי, בטוח צפיתם ב'ג'יין הבתולה', הגרסה המקורית כמובן, וליוויתם את הדמויות הלטיניות המטורפות במורד העלילה המפותלת. ואיך אפשר לשכוח את ג'יין, הלוא היא השחקנית ג'ינה רודריגז, שהיכן שלא תשחק תמיד נזכור אותה כאותה צעירה שמגלה שהיא בהיריון באופן לחלוטין לא הגיוני? ובכן, אי אפשר.
בדיוק בגלל זה גם היא לא הצליחה להציל את 'משחק על אמת', הקומדיה הרומנטית החדשה בנטפליקס שבמקרה הטוב תישאר בראשנו במשך שעה, ובמקרה הרע תישכח כבר בקרדיטים. ומה עומד מאחורי השם הכאילו מובן מאליו? מקנזי (רודריגז), המנסה להוכיח ששטויות של בנות שמחפשות אהבה ממש לא נוגעות לה. עד, אתם מבינים נכון, שהיא מכירה את הבחור המתאים ומשנה את כל מה שחשבה. אגב, צפיתם בלוציפר? נהדר, זהו טום אליס.
יש פה ניסיון להיות 2024 במלוא הדרה; נשים כבר לא מסתבכות בקשרים רומנטיים בכל מחיר, אלא מחליטות שזה פשוט לא מתאים, ובעצם, במילים אחרות, ממלאות את התפקיד היחידי של גברים רעילים בסרטים אמריקאים. זה עוד איכשהו עובר, אבל בצורה מאוד פושרת. ג'ינה, תמיד תהיי ג'יין עבורי, גם הפעם.
התרעות פיקוד העורף