רביעי היום. רוחות הסופ"ש כבר מתחילות לנשב, האנרגיה (לכאורה) שהגענו איתה ביום ראשון אוזלת באופן רשמי, והדעת נודדת לשישי בו ניפטר מהשעון מעורר לפחות עד השבוע הבא. בינתיים, עד שנגיע לרגע המיוחל, סדרה אחת וסרט אחד שיוכלו להנעים את זמנכם בין הפקקים לשעות השינה ולחשבון החשמל.
הפוריה | Furies
לאחרונה אנחנו רואים יותר ויותר סדרות וסרטים על נשים שלוקחות את החוק לידיים. 'הפוריה' היא סדרה כזאת, והיא עושה זאת בהמון סגנון ושיק פריזאי. וכן, סגנון יכול להיות גם כשמדברים על נקמות וחיסול חשבונות.
נחזור רגע אחרונה. לינה, סטודנטית צעירה, רואה את הוריה נורים לנגד עיניה, התנקשות בה מוצא אביה את מותו. מאותו רגע ואילך היא עבריינית לכל דבר, ואף נכנסת לבית הסוהר. לינה מבינה שעליה לנקום, ושבצד השני, האשם למחדל שגרם לחייה לקרוס כמו מגדל קלפים גרוע, הוא בעצם היא, אישה שהיא סוג של בוררת בעולם התחתון של פריז. אגב, זה ממש לא יעצור אותה.
יש סיבה טובה שאנחנו, הישראלים, צפינו בסדרה כל כך הרבה השבוע והעלנו אותה למקום השני ברשימת הסדרות הנצפות ביותר. נגיעות של 'הבורר', קצת וייב של שנסונים, וכמות מסחרית של פשע, אלימות ושפה שנויה במחלוקת. המתכון המושלם לדרמת פשע שתכניס אתכם באיטיות לסוף השבוע.
קוראים לי לו קיוואן | My Name is Loh Kiwan
ועוד משהו שמדברים עליו לא מעט, הפעם הרחק מאוד מפריז. לו קיוואן, עריק מצפון קוריאה, חווה קושי בל יתואר בדרך למעמד של פליט בבלגיה. במהלך מכבש הלחצים המופעל עליו מכל עבר, יפגוש קיוואן אישה, שנראה שגם היא כבר נותרה ללא ציפיות מחייה האישיים. ואז דברים משתנים.
זה סיפור על נדודים, על אהבה בצל כל כך הרבה דברים שמפריעים, על חלומות ועל סימני שאלה הגורמים לכל מה שיציב להיראות כמו מיטת מים. אני מודה, כוס התה שלי אינה נמצאת בז'אנר הקוריאני בדרך כלל, אבל ניצב לפנינו סרט בהחלט משביע רצון.