“קוד 8" הראשון היה סרט קטן, בתקציב קטן, עם עלילה צנועה, לא מזיק יותר מדי וכנראה שפתח את התיאבון למישהו שאמר, אם זה יצר לנו קצת רווח, בואו נמשיך את המודל ונראה אם אפשר לייצר רווח מסרט עוד יותר קטן. וככה בא לעולם “קוד 8, חלק 2".
אז הגיבור קונור, שמסתובב בעולם בפנים של קדוש מעונה, משתחרר אחרי שבע שנים בכלא. העיר הדמיונית לינקולן נתונה בצבת של משטרה אלימה, שבה חברים רובוטים לוחמים וכלבים רובוטיים אכזריים. צריכת סם מודרני המופק מ - לא פחות - עמוד שדרה של בני אדם, גדלה לממדי ענק.
לקונור אין דרישות מהעולם. כל מה שהוא רוצה, כשהוא נתון כמובן בעצבותו הנצחית, זה לסייע למסכנים. דקה בערך אחר כך הוא נתקל בילדה נרדפת, וכעבור דקה נוספת, מכיוון שהוא בחור טוב כזה, הוא מוכן כבר להקריב את חייו למענה. אחרי פרק זמן קצרצר, כשהרעים מנסים למחות מזיכרונה של הילדה את מראה אחיה הנרצח, קונור עולה כבר למעלת קדושה ונאבק במזימה בהרואיות ומוכן פעם נוספת להקריב את חייו כדי שלא יפגעו בזיכרון אחיה המת.
כל הסערות הרגשיות הללו ודומות להן מתרחשות מהר בסרט האווילי הזה. עלילה של ממש אין בו. גם סיינס פיקשן אין. את הזמן שצריך למלא גודשים בדיוני התלבטויות מוסריות, וטוב־רע, וקדושה בחצי לירה, עד שהכלום מגיע עד האוזניים. שומר נפשו ירחק