בסרט הזה, 'שלושה זרים זהים' (Three Identical Strangers) צפיתי אי שם בשנת 2018, בבית קולנוע אמיתי, עם הכיסאות האדומים המסורתיים והחשק ההולך וגובר לפופקורן ומשקה מוגז. עד עכשיו, בעודי כותבת מילים אלה, הרשמים מהדוקו הנ"ל עוד זכורים לי היטב, ולא בכדי.
תחזור לעמדת הפרשנית: זהו הג'וב החדש של רינה מצליח?
רזי ברקאי על חיסול בניו של הנייה: "ח'ברה שאנחנו הרגנו סתם"
הכל מתחיל באדוארד גלאנד, דייוויד קלמן ורוברט שפרן, שלושה אחים זהים, כלומר שלישייה שנולדה לאם אחת בלידה אחת. רק שפעם, לפני כמה עשרות שנים, תופעות כאלו לא זכו רק למבט משתאה ולקריאות 'שיהיה במזל', אלא הפכו לכלי שרת בידיהם של חוקרים למיניהם עם כיסים עמוקים למדי, לא חשוב שמות.
זה בדיוק מה שקרה גם כאן. כדי לבדוק מה משפיע יותר, הגנים שלנו או בית הגידול בו נולדנו והתחנכנו, ויכוח שזכה לשם 'תורשה או סביבה', אומץ כל אחד מהאחים במשפחה אחרת, כשכל אחת מהמשפחות הללו ממש לא ידעו שהן חלק ממשימה זדונית של הפרדת אחים משאר בשרם. בדיעבד מסתבר שהשלישייה הייתה רביעייה ושאח נוסף מת בלידה, אם כי זה לא זוכה לכיסוי בסרט.
לא אספר לכם את הפרטים המלאים על השתלשלות העניינים, אבל בואו נאמר שהאחים מגלים שהם ממש לא לבד בעולם, זה קורה לגמרי במקרה, הם נהנים מהרעיון לזמן קצר ואפילו הופכים לסלבריטאים של תוכניות טלוויזיה בעקבות הדמיון המצמרר ביניהם. זה לא מחזיק הרבה זמן, והמאבק בהפרעות הנפשיות וההתמודדות עם חייהם הקשים גובר על החדווה שהייתה יכולה להיות בגילוי המשפחתי.
זה סיפור טרגי, שמוכיח כמה ציניות היה בעולם המחקר של פעם. איך הורות של אם חד הורית בגיל ההתבגרות הופכת בן רגע לניצול שיטתי של מצבה הרגיש, שגרם לה להיות חלק מניסוי שהרס לשלושת האחים את חייהם. זה סיפור שדווקא בגלל הסוף העצוב צריך לצפות בו, ולו רק להבטיח שמיזם כזה לעולם לא ייצא לפועל שוב, גם לא בשם המדע.