"אני מודה לקדוש ברוך הוא על כך. זה שלו. אני עבדתי ועדיין עובדת קשה כדי להרוויח כל הישג כזה ביושר", אומרת טביבי בצניעות. "לא מחפשת הנחות או טובות, אלא להיות מוערכת בזכות מי שאני. כל 'לא' שקיבלתי, כל אדם שזלזל, כל מי שלא נתן לי סיכוי, רק חיזקו וממשיכים לחזק את הרעב לפרוץ קדימה. לכן, אמונה ועבודה קשה הן התשובה, לכל מי ששואל איך".
התבטאויות קשות, בוטות ולעתים אף מכתימות מגזרים שלמים נמצאות גם בערוצים מקבילים, אבל איכשהו אותנו נוהגים לשפוט תמיד אחרת. לכן לייחס את העלייה ברייטינג לפרובוקציות שיש בערוץ, זו טעות בקריאת המציאות".
לעניין הביקורות - ביקורת היא עניין לגיטימי וטוב שיש ביקורת, אבל כשהיא מגיעה ממקום לא ענייני ומוכתבת מראש זו כבר אינה ביקורת אלא פוליטיקה קטנה. זה מאכזב, אבל למדתי להתעלם. דבקה באמת האישית והמקצועית שלי".
יום העבודה שלי מתחיל בשעות המוקדמות. רגע ההגעה למערכת פותח תהליך למידה שלם. החל מכתיבת הטקסטים, השאלות, הכרת החומרים, ישיבה עם כתבים ועד למעורבות לא קטנה בעריכת המהדורה. עבודה קשה ונחישות הן המפתח. מי שמחפש קיצורי דרך, ימצא את עצמו בחוץ".
ראיונות הם עולם מרתק - כיסא המרואיין לא משתנה - אבל לובש החליפה כן. מנגד, יציאה לכתבות שטח היא התחברות לשטח. לתכלס. הרגשתי את זה כשצילמתי בעזה. את מקיימת תהליך לידה שלם. מיצירת הרעיון ועד הפחת חיים בסיפור של אחר שמפקיד אותו לידייך".
איפה הגיוון העדתי? מוכיחה זאת היטב ההתבטאות של נשיא העליון בדימוס אהרן ברק שלא הצליח לטענתו למצוא שופט מזרחי אחד ראוי. זו המערכת שאמורה לייצג אותי או אותך? כנראה שלא.
לעניין הרפורמה שהובילה הממשלה, הרעיון 100 אך הביצוע שואף לאפס. אם הרפורמה הייתה בשלבים תוך יציאה למסע הסברה ברור לציבור, היינו נמצאים היום במקום אחר. הטענה שערוץ 14 הוא זה שלקח חלק בפילוג היא טענה מנותקת מהמציאות. מה שהוביל לפילוג ולשסע העצוב בחברה הוא 'שנאת אחים' שלא האמנתי שקיימת - הרפורמה הייתה רק התירוץ".
דרוש שינוי שורשי עמוק במציאות הקיימת בדגש על תפיסת העולם החברתית שבמשך שנים הושתתה על יסודות פטריארכליים. המלחמה האחרונה הוכיחה ומוכיחה עד כמה נשים ראויות, נחוצות ומסוגלות לעשות הכל גם בשדה הקרב".
בחמש השנים האחרונות החלה מגישת החדשות תהליך של חזרה בתשובה, הכולל שמירת שבת. “מתנת השבת היא אוצר ולא רק בפן ההלכתי", היא אומרת. "אני חיה בווליום גבוה לאורך השבוע ולכן השבת היא הזמן היחיד שמאפשר לי להיטען מחדש. אני מתנתקת מכל מה שקורה מסביב ומתחברת לא רק לעצמי אלא גם למשפחה שמקיפה אותי. אין לזה תחליף".
יצאתי לנקודה מאוד חשוכה בחיים, איש לא היה שם לעמוד לצדי. בדיעבד, נקודת השבר הזו הייתה ההיוולדות שלי מחדש. היום שמירת השבת, התפילות או ההליכה לבית הכנסת הפכו לחלק בלתי נפרד ממי שאני. לא פעם העדתי שהסוכן שלי הוא הקדוש ברוך הוא. אמשיך לומר זאת בקול. אני חבה לו כל מה שיש לי".
אני לא חושבת שיש נוסחה אחת להצלחה, למען האמת, זה גם לא העסיק אותי במעבר בין עולם אחד לאחר. הדרך לא הייתה קלה ולוותה בהרבה מאוד אתגרים. סגרו בפניי את הדלת לא מעט, וכשסגרו, חיפשתי את החלון. אמונה היא המפתח.
האמנתי בקדוש ברוך הוא, האמנתי בעצמי. הטיפ הכי גדול שאולי אוכל לתת לקוראי השורות עכשיו הוא לא לאפשר לפחד שלכם להיות גדול מהאמונה. הכי קל להתייאש. תעזו לחלום גם על הבלתי אפשרי, פריצת גבולות מעולם לא הייתה מילה גסה".
לא פשוט למצוא מועד פנוי בלו"ז הצפוף של טביבי, בטח בתקופה הנוכחית, כשמדי ערב היא מגישה את המהדורה המרכזית של ערוץ 14, בבוקר היא מצלמת כתבות שטח, בין לבין נמצאת בחזרות לטקס המשואות ליום העצמאות, שומרת שבת ומגישה את מהדורת מוצ"ש.
אבל כשטביבי הצליחה סוף־סוף למצוא פרצה קטנה פנויה, היא הייתה מושקעת כולה בראיון, כשהיא עונה בחוכמה ובשיקול דעת, יודעת בדיוק איזה מסר היא מנסה להעביר, לא חוששת להשיב גם לשאלות הקשות, וטוטאלית לתהליך.
תכונת המצוינות ליוותה אותה כל החיים, גם בשירותה הצבאי, שם שירתה כלוחמת מעברים במשטרה הצבאית. במהלך השנים גם הספיקה לעשות תואר ראשון במשפטים, וכילדה הייתה ספורטאית, שחיינית מצטיינת ותחרותית. כשהיא נשאלת מדוע פרשה, היא עונה בפשטות: "מיצוי".
"התחלתי ללמוד לשחות בגיל 6 למרות ששנאתי את המים", היא מספרת. "מה שהתחיל כקורס שחייה הפך לאהבת חיים גדולה. 11 שנים של עבודה קשה, מסביב לשעון. התמכרתי לתחרות, לאדרנלין, לחשיבה שאתה יכול בכל יום להיות טוב יותר או מהיר יותר ממה שהיית אתמול. בפרישה הגדולה, רגע לפני הגיוס, הבנתי שהגעתי לתחושת מיצוי, שכנראה החלום הגדול הוא לא להיות ספורטאית בגיל 30".
טביבי נולדה וגדלה בחולון בשמה המקורי, מרגרט קקולי, להורים ממוצא פרסי, ולה אח אחד. הוריה התגרשו כשהייתה בת 7, והקשר עם אביה נותק לשנים רבות וחודש ממש לאחרונה. "לא הרבה אני זוכרת מאותם ימים", היא מודה.
"אבא חזר לחיים שלי כשהייתי בת 18, ונפגשתי איתו לראשונה לא מזמן. אני חייבת לנכס את ההתקרבות שלי אליו לחזרה שלי בתשובה, כי היא זו שהובילה אותי למקום מאוד מפויס ונקי. אומנם מדובר בתהליך שלא קורה ברגע, אבל המטענים וסימני השאלה הפכו לנחלת העבר. החיים קצרים מדי להלקאה עצמית. היום אני שמחה ומברכת על הקשר איתו".
הייתי משוכנעת שזו הבמה להגשמת חלום המגירה שלי. לשמחתי, השנים לימדו אותי אחרת. מאמינה שדווקא היום, במקומי הצנוע, יש לי את היכולת להשפיע הרבה יותר ולייצג את קולן של הרבה מאוד נשים, ולא רק אותן. אז מה הלאה מכאן? כל מה שיחליט הקדוש ברוך הוא - יתקבל בברכה".
התרעות פיקוד העורף