יושב חייל מילואים מסרטון קריאה לסרבנות, שמואשם בעבירה פלילית חמורה בעיצומה של מלחמה קשה רב זירתית, וזוכה מהקהל באולפן, שקיבל קיו מההפקה, למחיאות כפיים סוערות כאילו זכה בפרס לחדשנות בעולם הרפואה. המנחה (והכובע המגוחך שעל ראשו, עם סלוגן שהתגלה כסיסמה ריקה מתוכן) ינון מגל, מציג את האורח בנרטיב של גיבור לאומי, חייל מילואים שתרם את חלקו לצבא בימי המלחמה מה שהוביל לנפילת עסקיו, ללא אף אזכור על עברו הפלילי, מה שמצביע על האופן הלא מקצועי והלא עיתונאי שמציג תמונה חלקית של תכנים המסוקרים בדרך המשרתת את האג'נדה של מגל.
בדיוק באלה המילים, כך יצאה להגנתו. שיפשפתי את אוזניי לוודא שאני שומעת נכון. גברת לינור המלומדת, את לא מבינה שאנחנו בעיצומה של מלחמה קיומית על ביטחוננו? את לא מבינה את ההבדל הקטן של חייל מילואים חובש מדים שיוצא בקריאה למרי כשהוא נמצא בשטח לחימה, ואם את לא מבינה, את לא ראויה להישמע ואת שותפה לפשע.
ינון מגל מוסיף עוד נפח עדתי כי נוח תמיד לרכב על זה כשאין טיעון אינטליגנטי אחר להביא וטוען שנטפלו לחייל המילואים הגיבור רק בגלל שהוא לוזון, ולחיזוקית מוסיף כי חייל המילואים אמר את הדעה הרווחת כאן באולפנים. לא מפתיע, יש לומר. ועוד שלל קשקושים לא אינטלקטואלים שיוצאים להגנתו של חייל המילואים, שאני אפילו לא מסוגלת לכתוב אותם מרוב שהם מזעזעים ולרגע כמעט וריחמתי על מר לוזון המסכן, שנטפלו אליו על לא עוול בכפו ובעצם הוא לא חשוד אלא קורבן נסיבות של ישראל הראשונה וישראל השנייה.
ממש להוציא מטפחת ולנגב את הדמעות. במה זה שונה מלהביא אנס לאולפן ולהפוך אותו לקורבן, ולהגנתו לטעון שמטיחים בו האשמות פליליות רק בגלל שהוא מזרחי ומצביע נתניהו והוא בכלל גיבור שמספק את צרכיו הבסיסיים כי נשים זקוקות לו ורוצות אותו. אם חשבתי שהמדינה נמצאת בתרחיש בלהות ומבוי סתום והתקשיתי לראות אור בקצה המנהרה - אחרי שצפיתי בפרק של "הפטריוטים" אמש, הבנתי שהמצב קשה משחשבתי.
אני מתנגדת לתת במה תקשורתית לכל אדם שנחשד בעבירה פלילית כדי לאפשר לו להביא את גרסתו ולנסות לשכנע בחפותו, אלא אך ורק במקורות המקובלים, מול חוקרים מגורמי אכיפה מוסמכים שידעו לשלוף מנגד טיעונים משפטיים כשהם שוחים בחומר ובשורות החוק.
התרעות פיקוד העורף