שלושה שבועות חלפו מאז יצאה לדרך העונה החדשה של "האח הגדול" ברשת 13 בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל. רגע לפני שדיירי "האח הגדול" נכנסו לבית הסגור כדי לריב על תקציב ואוכל והתנתקו מהדיווחים השוטפים ומהמציאות הכואבת, פגשנו את יהב אהרבור, בן 26 ממוצא ניגרי, פולני וטוניסאי, שגדל ברמלה, ועובד כמוכר ברשת חנויות בגדי יוקרה.
"אני בן אדם רגיל. עבודה, ספורט, בית. אוהב להיות לבד ואת השקט", הוא מעיד על עצמו. "אני משדר קור רוח. אני אדם פסימי, תמיד מסתכל על חצי הכוס הריקה. אין לי מזל בחיים. כל פעם שתכננתי משהו, הוא לא קרה. אלוהים היה עושה כפולות שדברים לא יקרו. הכל תמיד משתבש לי, אני בונה מגדל קלפים ובסוף זה קורס. 'האח הגדול' זה הכן הראשון שקיבלתי בחיי ואני מקווה ששום דבר לא ישתבש בדרך".
על הכניסה לבית המפורסם הוא אמר: "בהתחלה מאוד חששתי להיכנס כי אמרתי לעצמי שזה אינטנסיבי מדי להיות עם אנשים זרים בבית אחד ואנשים פורשים כי קשה להם ולא קל לי כשאומרים לי מה לעשות. אני משדר שהכל סבבה, אבל לא הכל סבבה. אני לא החתיך של הבית, זה בטוח. מי שרוצה להכיר אותי שיראה אותי בשידור החי. אני לא נפתח לאנשים בקלות, אבל אני יודע שאם אני לא אפתח אני אעוף מהר מאוד, אז יש פה דיסוננס. בסך הכל אני אחלה גבר. ברור שגם בטח אמצא את עצמי רב בבית, אין דבר כזה לא לריב בבית 'האח הגדול'".
הוא גדל ברמלה למשפחה קשת יום וחווה לפני שנתיים אובדן קשה כשאמו נפטרה: "נולדתי בתל אביב, ואז עברנו לרמלה. אבא שלי היה שוהה בלתי חוקי ובאותה תקופה הכיר את אמא שלי. הזיכרון האחרון שלי זה מגיל 4 כשההורים התגרשו. לא זוכר מריבות בבית. הם התגרשו והוא עזב ללונדון כשהייתי בן 6. יש לנו קשר טוב, לא יומיומי אבל יש קשר. היה קשר לאורך כל הדרך וזה לא אופייני לאפריקאי שמביא ילדים ובורח. באנו מסטטוס כלכלי נמוך".
"היו תקופות יותר טובות ופחות טובות, אני ואחי מפרנסים את עצמנו מגיל 13, אמא עבדה, אבל לגדל שני חזירים כאלה, המשכורת שלה לא יכולה להספיק. אני זוכר שאספנו 6,000 שקלים ותכננו לטוס לאבא ללונדון לבר מצווה של אחי. אני זוכר שהלכתי בבית ספר כמו טווס וסיפרתי אני טס לאבא שלי ללונדון, הגענו לשדה התעופה ואמא שלי עברה את הבידוק, ולא יכולנו לעלות על הטיסה כי היה לנו צו עיכוב יציאה מהארץ כחלק מהגירושים, ולא טסנו בסוף, כמו כל דבר בחיים שמתפקשש לי ברגע האחרון. כבר אמרתי שאין לי מזל בחיים".
התרעות פיקוד העורף