בספר "אמרתי לכם, זה ג'יהאד", הוא מתייחס ל-30 השנים שעברו מאז הסכם אוסלו ועד הטבח הרצחני שאירע בחודש אוקטובר האחרון. בין היתר, הוא מתייחס לשיחות שקיים עם הטרוריסט יאסר ערפאת, כמו גם עם מחבלים נוספים. ספר הילדים "השקט שלפני המבול", מתייחס גם הוא לטבח הרצחני בעוטף, ויחד עם יחזקאלי כתבו אותו גם אורי אדלר ואייר אורי לרמן. מדובר בספר קומיקס בלשון שמיועדת לילדים.
בראיון ל"מעריב" משוחח יחזקאלי על הספרים החדשים, השינוי הדרמטי בקריירה, המשבר הנוכחי בערוץ 13 אותו עזב, וכן על הסוגיות הביטחוניות הבוערות ברקע הציפייה לתגובה האיראנית לחיסול הנייה ושוכר.
"תראי במלחמה הזו הכל התנפץ לנו. ואני הייתי משהו שלפחות ידע, הרגיש וחש לפני, בכל זאת אני לא יום אחד בתקשורת. גם אני בעצמי עברתי התפכחות די גדולה בשנת 2006, וכל הזמן היה לי את הרצון לבוא ולהגיד תשמעו ׳אני ידעתי מה קורה׳. אני פשוט נוגע בהיסטוריה ובהרבה נקודות לאורך הזמן, שאולי לא זוכרים, והכתובת הייתה על הקיר. בספר הזה אני רוצה להביא את ההיסטוריה והמהלכים. אני חושב שהמלחמה הראתה לי כמה אנחנו שוכחים בכל פעם מחדש, ורוצים משהו שהמזרח התיכון לא באמת יכול לספק״.
״אני מתייחס לספר הזה כמו יין טוב שישתבח עם השנים. כל הזמן חלמתי לעשות טרילוגיה על התהליך האישי, החזרה בתשובה והעבודה שלי. אבל אז שאלתי את עצמי ׳האם זה הרגע לסגור ולארוז את הסיפור לכדי ספר?׳ המלחמה דחקה בי לסגור את כל התאוריות ואת כל הדברים לסיפור אחד. לכן, זה מאוסלו עד השבעה באוקטובר – אלה דברים שחוויתי ואף פעם לא העליתי אותם על הכתב. בתור אחד שמלקט ואוסף דברים, זו הייתה משימה מורכבת לכווץ את כל הסיפור לכדי ספר. אני מקבל תגובות של אנשים שאומרים שהספר נוגע בהם וגם כאלה שמספרים שהם סוף סוף מבינים דברים. זה ספר שהוא למעשה שיחה – ואני מדבר את הספר הזה.
"חבר טוב, שהוא גם איש ספר, אמר לי ׳זה ששם הספר הוא אמרתי לכם זה לא מספיק. כך אותנו לכל התחנות, ספר את הסיפור שלך בתמימות ובלי לדעת את הסוף, תיקח את הקוראים שלך לטיול בזמן׳. הספר שלי זה לא ימין ושמאל והוא לא משקף את אולפני הטלוויזיה. זה פשוט מסע – ׳אני לא אומר ככה זה צריך להיות׳. זה ספר שלא מציע פתרונות אלא מציע התבוננות ודרך הסתכלות. יש בו את הישראליות, היהדות והזהות. בעיקר את כל האירועים שראינו על המסך אבל לא חיברנו את הנקודות לתמונה אחת בהירה.
"כשאני קורא בו, אני ממש שמח אבל בו זמנית חושב עליו בחרדת קודש כי אני באמת חושב שזה למעשה ספר הדרכה, שבמרחק הזמן כשמשהו ירצה לדעת מה היה כאן ב-7/10, ולא בהפרש של שנה אלא של שלושים שנה, אני מניח אותו על המדף. כל מילה בו נשקלה וזה יכול להיות גם נכס לפחות לחצי מהדור הבא. תראי, יש תמיד את הדיון בהיסטוריה מה היה ומה סופר – ואני חושב שהיסטוריה בת זמננו זה בסוף מה סופר ולכן אנחנו חייבים לספר את מה שסופר״.
התרעות פיקוד העורף