מירי נבו, השדרנית והמגישה הוותיקה של ערוץ הספורט, הובילה בשבועיים האחרונים את מבצע שידורי האולימפיאדה, כששידרה בין היתר את טקסי הפתיחה והסיום ואת המדליות הישראליות בג'ודו ובהתעמלות. עכשיו, אחרי שצלחה דיוח אולימפי מורכב היא מסכמת את החוויה בשיחה עם מעריב.
יש אירועי ספורט גדולים אלא שאין בהם נציגות ישראלית, ופה יש גם את המשלחת הישראלית וההתרגשות לגלות את הספורטאים שלנו את הגאווה שלנו מהם זאת עוד חוויה מחברת מרגשת במיוחד. יש פסגות מקצועיות והמון מקומות רגשיים מאד משמחים בתוך האירוע הזה. לראות את המין האנושי מנסה (ולא תמיד מצליח) לשים בצד את כל הדברים ולהתמקד בספורט זו חוויה יוצאת דופן בימינו.
רגעי השיא ברמה האישית שלי היו כמובן הרגעים ששידרתי את הספורטאים הישראלים, אגב יש רגעים מרגשים גם אצל ספורטאים ישראלים שהתאמצו ונתנו את עצמם ופחות הצליחו, או לאו דווקא הצליחו להגיע למדליה אבל היו שם במלוא הנוכחות שלהם. אין מה לעשות, לא כולם מועמדים למדליה.
אבל כמובן רגעי השיא היו שידורי המדליות האולימפיות. לא יכולה שלא להתחבר לרגע האחד החזק הזה של הניצחון והזכייה בארד של פיטר פלצ'יק ואיתו המאמן אורן סמדג'ה, אשר איבד את הבן שלו עומר בלוחמה בעזה, ובחר בכל זאת להגיע למשחקים מתוך המחויבות שלו למשימה ולספורטאים שלו. החיבוק של השמחה, המעורבת בכאב, ההתרסקות והתפרצות הרגשות של שניהם זו תמונה שמגלמת בתוכה את הישראליות של הימים האלה. אי אפשר היה שלא להתרגש יחד איתם, לרצות לחבק אותם, לבכות איתם, לשמוח איתם, הכל יחד. זה היה רגע מאד עוצמתי.
ברמה הבינלאומית היו הרבה רגעים, אבל אני מאד התרגשתי מהפודים של סימון ביילס, ג'ורדן צ'יילס ורבקה אנדרדה, שתי אמריקאיות קדות קידה לברזילאית ביילס, בוודאי ביילס שכולם ציפו שהיא תיקח את הזהב ברגע הזה. מחווה ספורטיבית, מרשימה, מקסימה ,אנושית חברית ובעיקר עוצמה נשית בפודיום הזה, זה היה רגע חזק מאד מבחינתי.
לא יודעת אם הייתי מדברת על רגעי שפל, אבל כן הפריע לדעתי העניין עם נהר הסיין וההתעקשות שהספורטאים ישחו שם, בין אם בטריאתלון ובין אם בתחרות המים הפתוחים. חושבת שזה לא הוגן כלפי הספורטאים להשאיר אותם במתח הזה עד הרגע האחרון של מתי התחרות מתקיימת, האם תתקיים, האם יעברו לוקיישן ועוד. מדובר בחבר'ה שנותנים את החיים שלהם כדי להגיע לרגע הזה, נותנים את כל כולם. אפשר היה לוותר קצת קודם על הדבר הזה. הצרפתים ניסו וזה נהדר בשבילם לנקות את נהר הסיין ולהפוך אותו לנהר שאפשר לרחוץ בו, אבל לא על חשבון הספורטאים, הלחץ שלהם וייתכן שגם הבריאות שלהם.
בנוסף, במשלחת ישראלית ראינו הצלחה נשית רבה אשר כללה את שרון קנטור, רז הרשקו, ענבר לניר ונבחרת ההתעמלות האומנותית, וכמובן יעל ארד – יושבת ראש הועד האולימפי, ספורטאית זוכת המדליה האולימפית בברצלונה 92', האישה הראשונה שנבחרה ליושבת ראש הועד האולימפי, כל זה יחד הם ביטוי לכוח הנשי במשחקים האלה, אותי באופן אישי מאד מרגש כי זה כ"כ חשוב ומשמעותי. אני מקווה שזה ימשוך איתו עוד ילדות ושהורים ידחפו ילדות לעסוק בספורט, בכל הענפים. זה חשוב בהרבה רבדים, לכל אחת ומה שהספורט ייתן לה, וכמובן גם מבחינה בריאותית, ומקווה שזה יספק לנו בעתיד עוד הרבה אלופות.
התרעות פיקוד העורף