אמש שודר פרק תחילת העונה של הריאלטי "לאהוב את אנה" בזכיינית קשת בערוץ 12 בקול תרועה גדול. סופסוף המוחות הגדולים של הזכיינית הפיחו אלמנט מרענן ומכבד למונח ריאלטי טראש שכובש אותנו מאז פיצול הערוצים. הצופה רעב היום יותר מתמיד לתוכן חדש, מאתגר, שונה, שיעביר לו בנעימות את שעות הערב המאוחרות. קשת מוכיחה שוב שהיא מכירה את טעמו של הצופה עוד לפני שהוא הבין את טעמו בעצמו, ומצליחה להפתיע אותנו כל פעם מחדש בפורמטים מקוריים, שלא מביישים אף סדרה מצליחה בנטפליקס.
מנהלת השידורים של קשת, עדי גרטי היא אחת הנשים הכישרוניות שידעה התעשייה. כעת היא עושה זאת שוב ואחרי "חתונה ממבט ראשון" היא מביאה למסך ריאלטי שידוכים מקורי ומשובח עם טוויסט אחר, כזה שאתה לא מפחד שישרוף לך תאים במוח. גרטי לוקחת אותנו למסע מפותל אל ליבה הסבוך של אנה, כאשר לא השידוכים הם שעומדים בגולת הכותרת של הריאלטי, אלא המסע עצמו שעוברת אנה. נבכי נשמתה הסבוכה הנחשפים בחדר הפסיכולוג בכיכובו של בוקובזה הם רגעי השיא של התוכנית.
העריכה, המוזיקה והמקצב הנכון, זורמים בנעימות ובהרמוניה מופלאה שיוצרת סדרה קלילה ומרגשת כאחד. אלמנט המתח, שהוא אחד המוטיבים העיקריים בריאליטי, לא בא לידי ביטוי ב"לאהוב את אנה". אולי טוב שכך, כי רף המתח שלנו עלה לגבהים בעקבות עומס הריאליטי.
לעומת הצלחת ז'אנר תכניות השידוכים בארה"ב, בארץ, תרבות החיזורים היא שונה. הרומנטיקה הפכה מזמן לציניות חותכת ותוכניות שידוכים בישראל לעולם לא יעברו טוב את המסך. "אני אוהב אותך" לעומת "איי לאב יו", מסכם את ההבדלים. לא בכדי תוכניות השידוכים השונות שנעשו בארץ פחות צלחו. אני כן זוכרת לטובה את "הרווק" עם גיא גיאור, כמו גם את "קחי אותי שרון" עם שרון איילון. הרווק עם דודו אהרון היה מכה קשה לפורמט השידוכים, והנה מגיעה לה גם הגרסה החדשה של אנה.
אנה יוצאת למסע שידוכים עם 12 גברים, שניים ביום, מעט אינטנסיבי הייתי אומרת, על מנת לאפשר לה לנסות בכלל להתחבר ולא למאוס בחוויה. הבעיה הגדולה בפרק הפתיחה פחות נעוצה באנה ובמורכבות שלה לצערי, אלא בליהוק צולע של הגברים ששודכו לאנה. זה קצת מדאיג לדעת שמכל הגברים הישראלים אלו הגברים שקיימים היום בעולם הדייטים. אני מחכה ומצפה לפרק הבא בשבת הקרובה, אז אוכל להכריע סופית אם הריאלטי החדש הוא ראוי, או שרק הביא פתיחה מוצלחת שלא תחזיק מים בהמשך.
התרעות פיקוד העורף